שלח (יג כב), ויעלו בנגב ויבא עד חברון.

כתב רש"י ז"ל: כלב לבדו הלך שם, ונשתטח על קברי אבות וכו'.

וכתב הרא"ם ז"ל: בסוטה פרק אלו נאמרים [לד ע"ב] אמרו, ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ויבאו מיבעי ליה, אמר רבי אבהו מלמד שפירש כלב מחברת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות וכו'. ואע"פ שמצינו בכמה מקומות שיבא לשון יחיד על רבים, כמו נלכדה הקריות [ירמיה מח מא], לא תמעד אשוריו [תהלים לז לא], והמצדות נתפשה [ירמיה שם], וקבל היהודים [אסתר ט כג], כל היכא דאיכא למדרש דרשינן. ועוד מאן לימא לן דלא דרשו בכלם. ע"כ.

וכ' בס' עבודת הצדקה וז"ל: ולעד"נ דלא קשה מידי, דשאני הכא דהתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד, דכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון, וכי היכי דכתב ויעלו בנגב הוי ליה לומר נמי ויבאו עד חברון בלשון רבים, ואמאי כתב ויבא עד חברון, לכך דרשו שהלך כלב לבדו. ופשוט הוא. ע"כ.

      ולעד"נ דמיאן הרא"ם ז"ל בביאור זה, שכן גם קרא בקרא דאסתר הכי הוא, דכתיב וקבל היהודים בלשון יחיד, ושוב כתיב את אשר החלו לעשות בלשון רבים.