בלק (כג י), תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו.

וכתב הרב אור החיים וז"ל: תמות נפשי מות ישרים. אלו דברי עצמו, ולא דברי רוח הקודש. וכבר אמרו ז"ל, כי כשהיה רוצה לדבר דברים שאין היזק לישראל, היה ה' מניחו לדבר אשר יחפוץ. ואמר מות ישרים, ולא אמר כמותם שחוזר על ישראל, הפליג רשע לשאול ענין גדול שאמרו ז"ל אנשי אמת, שיש ב' הדרגות בצדיקים בשעת מיתתם, הא' שיוצאת הנפש מן הגוף והולכת באין מסך מבדיל באין מעכב עד מקום האושר העליון, ויש צדיקים שביציאת הנפש לא ישיגו גדר זה, ונמנעים מלכת תכף ומיד, ומתעכבים עד זמן מה, אם יהיה להם איזה חטאים וכדומה, ואפילו חטא כל שהוא יסובב הדבר. ולזה בחר בלעם לשאול גדר העליון, שנפשו בשעת מיתה תהיה כמיתת אותם שהולכים ביושר את פניו יתברך באין מסך באין מעכב. עוד אפשר שדבריו גם בזה ברוה"ק נאמרו, והכוונה בהם היא, תמות נפשו מות ביד ישרים, שיהרגוהו ישראל, כמו שכן היה. עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז"ל [בסנהדרין (קה ע"ב) ובע"ז (ד ע"ב)] תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות. ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע, ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות, שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר וכו'. ע"ש.

ואפשר לומר שפסוק זה נאמר ברוח הקודש לשלושת הפירושים, והוא בהקדם מש"כ אאמו"ר נר"ו בס' אורות החומש (ר"פ בלק) וז"ל: בלק בן צפור - בזוהר [פר' בלק דף קצז ע"א] כתוב שבני משפחת יתרו כלם התגיירו, ובלק היחידי שלא התגייר. ומואב שמהו למלך על זה שלא רצה להתגייר. וראינו [כצ"ל] שאח"כ הוא בנה מזבחות והקריב קרבנות לשם ע"י בלעם, וכן כיבד את בלעם הנביא מאומות העולם, והוא ע"י מעשיו גרם לברכות לעם ישראל. ונראה שכל זה היה צריך לבוא מצד הטוב, אמנם לבסוף על כרחו שבא מצד הרע, מאחר ובחר ברע. והיה צריך לכבד את נביא עם ישראל משה, ולברכם, ולהקריב קרבנות. א"כ אין אדם בורח מגורלו, אלא רק מטהו אם מצד לקבל שכר או מצד העונש. ודו"ק. וזהו שנאמר (תהלים קלט ח) אם אסק שמים שם אתה, ואם אציעה שאול שם הנך. ע"כ. ועי' במש"כ בס"ד בחי' שבת (קלז ע"ב) בשם הרב קובץ הערות. ובדומה לזה י"ל נמי הכא שהנבואה היתה "תמות נפשי מות ישרים", וביד בלעם היתה הבחירה אם להיות צדיק גמור כפירוש הא', או לפחות לחזור בתשובה בראותו שכלו כוחותיו וקרב קיצו כפירוש הג', או למות מיתת חייב ביד פינחס כפירוש הב', וממ"נ תתקיים הנבואה, רק שבלעם יבחר אם לטוב אם למוטב, והוא בחר בדרך הב'.

והנה כתב עוד הרב אור החיים וז"ל: ותהי אחריתי כמוהו וכו', לפי מה שפירשנו בכוונת מאמר מות ישרים שיהרגוהו, יתבאר מאמר ותהי אחריתי וגו', ע"פ מה שקדם לנו ממאמרי אנשי אמת, שאין לך קליפה בעולם שאין בה ניצוץ מהקדושה סוד המחיה אותה. וכבר הארכתי בענין זה בכמה מקומות ובפרשת שלח לך [יד ט] בפסוק כי לחמנו הם וגו'. ואותו ניצוץ כשבעליו נהרג ע"י ישראל, מתברר הניצוץ ההוא הטוב, ולפעמים ידבק בו אם הוא נקי בלא פסולת. והוא מאמר תמות נפשי מות ישרים, ובזה תהיה אחריתי כמוהו, כי הניצוץ ידבק באיש ישראל, והרי הוא כמוהו. ומצינו בדברי המקובלים כי נפשו של בלעם באה בחמורו של רבי פנחס בן יאיר, וזה יורה שנתקן באחריתו וכו'. ע"ש.

ובזה יש לבאר דברי הירושלמי (סנהדרין פ"י ה"ב, דף נב ע"א) "ד"א על חלליהם, שהיה צף כנגד כל חלליהם, והיה פינחס מראה לו את הציץ והוא שוקע ויורד". ע"כ [וכ"כ בזוה"ק (פרשת בלק  דקצ"ג ע"ב) דטאסין באוירא הוא ומלכי מדין, ואלמלא ציץ דקדושא וצלותא דפנחס דאפילו להון על קטיליא וכו'. ועי' בבמדבר רבה (פכ"ב סימן ה) ובמדרש תנחומא (בלק סימן יד ומטות סימן ד) וברש"י (מטות לא ו) באופנים אחרים. וע"ע בתרגום יונתן (מטות לא ח)]. ולכאורה וכי לא ידע בלעם הנביא שפינחס יכול להורידו, וא"כ בשביל מה צף. ועפ"ד הרב אור החיים ז"ל מיושב, שכן רצה שיהרגהו פינחס דוקא ולא אדם אחר, כדי שניצוצי הקדושה שבו ידבקו בפינחס ויהי תיקון לנשמתו. וכן היה בסופו של דבר שהרגו פינחס עצמו, כדאיתא בסנהדרין (קו ע"ב). ובזוה"ק (שם) איתא דפינחס וסיעתיה קטלוה. או איכא מ"ד (ילקוט שמעוני מטות ד"ה אותם ואת פינחס) שב"ד הרגוהו [ועי' בסנהדרין (שם) שהרגוהו בד' מיתות ב"ד. והובא בילקוט (שם)], וע"ע בס' כרמי שומרון (עמ' נט פרק ה) ובקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא דף יב ע"א אות ד), ונתקנה נפשו כמ"ש הרב אור החיים ז"ל.

ועל פי הדברים אלו יש לצרף את ג' ביאורי הרב אור החיים ז"ל ג'ם יח'ד, והוא בהקדם מש"כ הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (עוקצין פ"ג מי"ב, בהנד"מ עמ' רכה) בשם הרב לוית חן בשם המפרשים, דעל ידי השלום יקיים כל א' מישראל כל המצות, אף מה שלא באו לידו, שכיון שיש שלום לו עם כולם, נמצאו כולם נפש א', וכל המצות כולם הרי הם כאלו קיימם הוא. ע"ש. ולכן בלעם רצה שיהרגהו צדיק (כפירושו הב' של הרב אור החיים ז"ל), כדי שידבקו ניצוציו בנפש הצדיק, ונפש הצדיק היא נפש א' עם כלל ישראל, ונחשב שקיים את כל התורה כולה, ובזה בשעת מיתה יהיה לצדיק (כפירוש הג') וילך ביושר עד מקום האושר העליון (כפירוש הא').

ויומתקו הדברים יותר למ"ד שפינחס הרגו כנ"ל, שנאמר בו (פינחס ה יב) הנני נותן לו את בריתי שלום, וע"י השלום נמצאו כולם נפש א' כמ"ש הרמ"ז ז"ל בשם המפרשים כנ"ל. 
[נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תיד)].