פינחס (כה יא), פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

         והנה היו"ד דפינחס זעירא. וביאר בזוה"ק (דף רכ ע"א): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' זעירא, בגין דתרין אלפין ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון זעירן, אתוון רברבן אינון בעלמא דאתי, ואתוון זעירן אינון בעלמא תתאה, י' זעירא ברית קיימא קדישא, כיון דקני פנחס על ברית דא, אתוסף ביה י' זעירא, רזא דברית דא. וכ' עוד (בדף רטו ע"ב): רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה והא איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין, ובגין דקני פנחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא פנחס יו"ד זעירא איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא וכו'. ובנצוצי אורות (דף רכ ע"א אות ב) כתב: י' י"ו יו"ד גימטריא אליה, ועם ו' אותיות הריבוע גימטריא אליהו. ע"כ. ועי' בזוה"ק (דף ריג ע"ב) שכ' שהתוספה לו לפינחס אות יו"ד כיון דקני בהאי. ע"ש. 

         ואיתא עוד בזוה"ק (דף רטו ע"ב) דאי לאו בגין אות יו"ד דשדי דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון, הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא. ואפשר להוסיף עפ"ד מהר"מ אלשיך שכתב: לזה אמר כל אשר עשה אחזיק לו טובה שהשיב את חמתי בקנאו את קנאתי, ששת לבו לקדש שם שמים, אף שהשאר עשיתי אני, כי אין הקב"ה מבקש רק שיגול האדם אליו דרכו ויבטח עליו והוא יעשה. ועי' במה שביאר בדבריו בקו' באר הפרשה (פרשת פינחס תשפ"א עמוד יד). ובהקדם מש"כ בבעל הטורים (להלן כז טז עה"פ יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו') שבשני הפסוקים שם יש כ"ח תיבות, ויהושע פירנס את ישראל כ"ח שנים, וזהו שאמר 'וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. עכ"ל. ובהקדם מש"כ בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר ש'פינחס' גימטריא במספר קטן כ"ח, וכן 'הוא אליהו' גימטריא במספר קטן כ"ח. עכ"ל. והוא כי הקב"ה הוסיף לו אות יו"ד כדי שיגיע לגימטריא כ"ח, ובזה היה לו הכ"ח להצליח במעשה קנאתו וניצל בניסים ממבקשי רעתו, והוא נתן לו כ"ח לעשות חיל.

         ועוד י"ל שהתוספה על שמו אות יו"ד לרמז על י' מאמרות שבהן נברא העולם כדי לשלם שכר טוב לצדיקים וכו' כדאיתא באבות (פ"ה מ"א), ובמיוחד גבי פינחס שהציל את עם ישראל מכליון ח"ו, כמאה"כ ולא כליתי וגו' (וע"ע בס' שערי אהרן ד"ה והקשה והלאה), והקב"ה ברא העולם בשביל הצדיקים שנאמר ראשית תבואתה כמ"ש רש"י בריש פירושו עה"ת, וא"כ פינחס קיים את העולם שנברא בי' מאמרות. והיו"ד הינה זעירא לרמז ע"ז שהינה תוספת מאוחרת ולא היתה בשמו מלכתחילה.

         ועוי"ל שבא לרמז על המעלה הגבוהה ביותר שיגיע אליה הצדיק, שהם י' עולמות מעולם האצילות, וכמ"ש באור החיים (כו כג סד"ה בני יששכר) בביאור ש"י עולמות שיש לכל צדיק וצדיק, והוא הצדיק השלם, ופינחס נקרא שלם שכן אות ו' דשלום קטיעא, וכדאיתא בקדושין (סו ע"ב). וע"ע למהרש"ר הירש ז"ל בפי' עה"ת, וה"ד בס' שערי אהרן (פסוק יב ד"ה ובפשטות). ואפשר לבאר עפמ"ש בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שסג) שפינחס קיבל שכרו מצד הדין, ואין בו טענת מי הקדימני ואשלם. ונראה לבאר הטעם, שמכיון שמסר נפשו לא שייך בזה האי טענה, שכן נותן הכל בחזרה, והיא השלימות המוחלטת.

         ועוי"ל עפמ"ש בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שעח), שמה שאמר לשמעוני ביו"ד, לרמוז ששם י"ה עדות לישראל שלא היה בהם זנות, שיו"ד באיש וה"א באשה ויו"ד זה היתירה באה לרמוז שבני שבטו היו קדושים, וזה אינו קדוש וכו'. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן בשם המפרשים שכ' כיו"ב. ולכן הוסיפו לפינחס אות יו"ד שתיקן עוון הזנות בעם ישראל ע"י קנאתו, והשיב שם י"ה עדות לישראל. וכן מרמז בזה כריתת הברית עם הקב"ה.

         ועוי"ל עפמ"ש מהרי"ח ז"ל בס' בן יהוידע (סנהדרין צד ע"א) על מה שאמרו בש"ס שם גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה, שיש בעולם עשר כוחות טומאה, ולכן עד עשרה דרי לא ישאר שום לחלוחית מכוחות הטומאה שהיה נדבק באותו הגר בגיותו, שבכל דור ימחה חלק א' מהם לגמרי וכו'. ע"ש [וכן אפשר גם לבאר למ"ש מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' סט אות טו) בשם ספר כת"י דעשרה דרי היינו עד עשרה שורות משער ראשו וזקנו, שנעשה זקן. ע"כ. וא"כ עד שיגדלו לו עשרה דרי, עדיין יש בו מכוחות הטומאה]. ולכן פינחס שאמרו עליו שיש בו עדיין מטומאת אבי אביו שפיטם עגלים לע"ז, העיד עליו הכתוב בהוסיפו על שמו אות יו"ד שכבר טהר לחלוטין מאותה טומאה, וכאילו כבר עברו עליו י' דורות מאז. ולכן הזכיר הכתוב ביחוסו שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן, שמידותיו היו משורש אהרן, ולא משורש אבי אמו. ואפשר לבאר הטעם עפמ"ש האדמו"ר מטאהש ז"ל בס' עבודת עבודה (ח"ב עמ' קעז) שכאשר האדם מוסר את נפשו על איזה ענין, זוכה לתקן מה שלא היה אפשר לו לתקן בשנים רבות. והו"ד בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קמה דף ח ע"ב) ובקו' מסירות נפש לה' יתברך.

         ובזה מיושבת קושיית הרב חנוכת התורה ז"ל (סימן קמג, ובהנד"מ סימן קמז) על דברי המדרש (במד"ר פכ"א סי' ג) שלפי שהשבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי וכו' לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן. והקשה סוף סוף הלא אבי אמו היה עובד ע"ז. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן (ד"ה ובעומק) מש"כ בזה בשם המפרשים. ולהנ"ל מיושב, שכן הטומאה ההיא נעלמה כלא היתה מגודל מעשהו של פינחס.

ועוי"ל בביאור אות יו"ד זעירא שבאה להפריד ולהבליט את האות פ"א שלפניה, שכן פ' (עה"כ) בגימ' נדב אביהוא, שכשפרחה נשמתו של פינחס נכנסו בו נשמותיהם וכך הצליח לקדש ש"ש כדאיתא בזוה"ק (דף רטו ע"ב ודף ריז ע"א). ועי' בנצוצי אורות שם (דף רטו ע"ב). וכ"כ בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שסט) בשם האר"י ז"ל, שהתגלגלו בו נשמות נדב ואביהוא. ע"ש (וע"ע בשער הגלגולים הקדמה יד והקדמה לא ד"ה עוד והקדמה לב והקדמה לו ד"ה ובה וד"ה אח"כ ובדף נ רע"ב ובס' דברי יעקב על כתבי האר"י עמ' תשכא). וכ"כ בבן יהוידע (סנהדרין קו ע"ב ד"ה שם כד קטיל). וע"ע בס' מועד לכל חי (סימן יא אות לג) ובס' שערי אהרן (ד"ה ויש) בשם המפרשים, ובס' פחד דוד (פר' פינחס, מהדורה שלישית עמ' תלח).

וראיתי בס' פחד דוד (שם דף תלו ע"ב) שכ' שמעשהו של פינחס היה בענוה, ולכן נאמר עליו (לעיל פסוק ז) "ויקם מתוך העדה", והיינו שהרגיש את עצמו מתוך העדה, ולא עליהם. וכ' עוד (בפר' בלק דף תכז ע"ב) שלכן האות יו"ד בשם פינחס קטנה, רמז לענוה שבו. 
[נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תטז)].