פינחס (כה יא), ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי

        והקשה בס' בינת שלמה מדוע עמד הקב"ה לכלות את שונאיהן של ישראל, והרי המתים במגפה כ"ד אלף הם אלה שהיו בכלל העונש ותו לא. ע"ש

        וי"ל שבגלל קנאותו של פנחס, פחדו עם ישראל מעתה לחטוא, וא"כ הוא מנע עוד הרבה עבירות שיכלו להביא את שונאיהן של ישראל לידי כליון. 

פינחס (כו יז), לאראלי משפחת האראלי.

הנה כל שמות ראשי המשפחות מוטעמים ברביע או בזקף גדול, חוץ מחנוך ואראלי ויחלאל ומכיר ואשריאל ומלכיאל ויחצאל. וטעמא בעי. ועי' באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 6971). וכבר כתב הרב העמק דבר בפרשה זו (כו ה ד"ה חנוך) שאין דבר ריק בתורה. וכמו כן מצינו להגר"א מוילנא שביאר בכמה דוכתי כוונת הטעמים, עי' בספריו דברי אליהו (פר' ראה עה"פ כי פתוח וגו') וקול אליהו (פר' כי תשא סימן עז – עח ופר' ראה סימן קט וסימן קי). וע"ע בחידושי הרש"ש על במדבר רבה (פ"ו סימן ב ד"ה ניתנה) ובס' קול תודה על מגילת אסתר (פ"ג פ"א ד"ה גדל) ולמהר"ש סובל ז"ל בס' שלמה חדשה ח"א (סימן ב) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' ט ועמ' י ועמ' יב ועמ' כט ועמ' ל ועמ' מו ועמ' קיט ועמ' קכא ועמ' קכב ועמ' קמו ועמ' קפו) ובס' למיסבר קראי (מהדו"ב בהערותיו על פי' הרוקח שבסוה"ס פר' ויצא שער הפשט כט לג) ובס' מריח ניחוח על טעמי המקרא ובקו' מריח ניחוח (גליון סח דף ח ע"ב והלאה וגליון עד עמ' א) ובס' שיח פורים (עמ' עה) ובקו' כתר מלוכה (גליון ד דף יז סע"ב).

וי"ל דכל ראש משפחה מוטעם ברביע או בזקף גדול להורות על חשיבותו ויחודיותו בתוך כלל ישראל. והני מכיון ששמו של הקב"ה בתוכם, וממה דר"מ בדיק בשמא (כדאיתא ביומא פג ע"ב) מוכח דהשם מורה על פנימיותו של האדם [וכמ"ש בשער הגלגולים (הקדמה כג) ובאור החיים (לעיל פסוק יד עה"פ המוכה וגו') ובס' בן יהוידע למהרי"ח ז"ל (יומא לח ע"א ד"ה שם בשמך)], ולכן לא היה צורך לתת עליהם א' מהטעמים הנ"ל.

גם חנוך הנקרא בשם חנוך אשר התהלך את האלקים (בראשית ה כב), שמו אין צריך בדיקה. וטעמא דמכיר דגם גביה לית א' מהטעמים הנ"ל י"ל מכיון שמוזכר בתורה (מטות לב לט-מ ודברים ג טו) שבני מכיר כבשו את הגלעד עוד בחיי משה ויתן להם משה את הגלעד, זה מספיק להורות על חשיבותם.

         והקשה על דברינו ר' שלמה מובשוביץ נר"ו שבשמו של נמואל יש רביע על אף ששם ה' בקרבו. וי"ל דמכיון דיש מקום לטעות שכוונת שמו היא שנם אל ח"ו, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל. ובאמת יש לבאר שהוא מלשון אמירה. ולכן הוצרך להחשיב את שמו. ועוי"ל עפמ"ש בס' שערי אהרן (פסוק יב ד"ה בני) בשם המלבי"ם, שנשתנה שמו של ימואל לנמואל, כי מתו רבים ממשפחתו, ושינוי השם מבטל הגזירה. ולכן מוטעם ברביע, שלמרות שמתו חלק מהמשפחה בעוונם, מ"מ מחשיבם הכתוב. א"נ שלא נאמר שקראוהו נמואל לומר שנם אל ח"ו בהריגת חלק ממשפחתו. א"נ כדי להבדילו מנמואל משבט ראובן שלא נתיחדה שם משפחה עליו [למרות שלא מת, כמ"ש הרמב"ן בפי' (בפסוק ט)]. 
      [נדפס בחלקו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תיט) ובקו' מרי"ח ניחוח (גליון סט דף טז ע"א)].

פינחס (כה יב), הנני נתן לו את בריתי שלום.

כתב בכתב סופר עה"ת וז"ל: במדרש [במדבר רבה פכ"א סימן א] מאריך כאן על מעלת [כצ"ל] השלום, שנאמר [משלי ג יז] דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונתן הקב"ה לפנחס ברית שלום, ונ"ל בפירוש הקרא דרכיה דרכי נועם וכו', כי לא צוה ה' ולא הטריח אותנו בדברים המטריחים שהם לעול ולמשא על האדם יותר מדי וכו', ועל זה ראוי [כצ"ל] לקרות על התורה הקדושה דרכיה דרכי נועם, כי לא קשה לקיים התורה מאל"ף עד תי"ו, ואינה מנגדת לטבעי האדם, ולא הכביד עלינו הבורא וכו', אבל הצדיק יעשה לעצמו גדרים וסייגים לסגף את עצמו, והצדיקים אינם חסים על עצמם וכו', וזה אינו דרך נועם, כי אינו מתענג הגוף מזה וכו', אבל לא יאמר אדם שיהיה חסיד ופרוש יותר ממה שציותה התורה לנו, ויהיה פרוש מהעולם, מוזר מאחיו הישראלים, ולא יתחבר להם, כי מה לו ולהם וכו', כי לא כן הוא רצון העליון ית"ש המשגיח בחסדו על כולנו וכו', ומי שאינו מתנהג עם העולם באחדות ובכל עת ובכל מקום כראוי ונכון, אינו מקיים אפילו התורה שנתן לנו כמצווה עלינו מנותן התורה וכו', וז"כ דרכיה דרכי נועם, דהתורה נעימה לכל בני אדם, וזה התורה, אבל הנתיב אינו נעים, ועכ"פ שלום יהיה בכל נתיבות שדורך בה הצדיק העושה דרך לעצמו בגדרים וסייגים, ומ"מ יהיה בשלום עם שאר אחיו ישראל. והנה פנחס אשר קנא לאלוקיו וכו', אם לא היה מתנהג בשלום ובאחדות והיה פרוש מכל אדם, למה לו לסכון בעצמו כפי' רש"י שהיה רוצה להורגו, ומה לו לזה, אבל עשה כן לטובת הכלל אחיו בני ישראל, ולכן ראוי שיהיה לו שכרו שלום, והיינו דמייתי המדרש מקרא קודש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ע"ש.

והנה איתא בילקוט שמעוני (רמז תשעא עה"פ והיתה לו ולזרעו וגו'): אמר רבי שמעון בן לקיש, פינחס הוא אליהו. א"ל הקב"ה, אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים וכו'. הנני נותן לו את בריתי, בריתי היתה אתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העוה"ז וחיי העוה"ב ונתן לו שכר טוב, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ע"כ.

ונראה לבאר עפ"ז מה שאליהו לאחר שהרג את נביאי הבעל, ואיזבל איימה עליו שתהרגנו, כתוב (מ"א יט ד) "וישאל את נפשו למות, ויאמר רב עתה ה' קח נפשי, כי לא טוב אנכי מאבותי", ואמר (שם פסוק י ופסוק יד) "ואותר אני לבדי", דהיינו שחשש פינחס הוא אליהו ששכרו הגדול שקיבל מאז, יתבטל עתה, שכן עתה דרך בדרך שבה נשאר לבדו, ונתיבותיה שלום כתיב, ואם נשאר לבדו, א"כ מוזר הוא מאחיו הישראלים, ולכן ביקש נפשו למות, שכן כל שכרו באריכות ימים בעוה"ז הוא דוקא בגלל השלום, ועתה שביטל מידה זו א"כ לא טוב הוא מאבותיו שחיו חיים רגילים ומתו בבוא עיתם. ולכן הקב"ה אמר לו (שם פסוק יח) "והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכים אשר לא כרעו לבעל", כדי שלאחר שישאיר בישראל רק שבעת אלפים וכולם צדיקים, א"כ אליהו הינו כבר חלק מהרוב אשר לא כרעו לבעל, ולא ישאר לבדו בין רוב עובדי ע"ז.

ואפשר שהיינו הטעם שנגלה ה' אליו פנים אל פנים בפעם הב' (כמ"ש בפסוק יא) [וזה בשכר שקידש שם שמים בהר הכרמל, וכמ"ש ברד"ק (פסוק יג) ובפי' בינת המקראות (הפטרת פינחס בפסוק י בסוגריים)], ודוקא עתה ולא מיד אחר מעשה הר הכרמל, כי עתה כשתהא על הראשונות בחושבו שלא טוב עשה ולכן יפסיד את ברית השלום עם הקב"ה, הראה לו ה' שהברית קיימת, והינה בתוקפה ביתר שאת, שכן דוקא עתה נראה אליו פנים אל פנים, וגם זהו השכר הגדול ביותר שאפשר לקבל בעוה"ז, וזהו חלק משכרו בעוה"ז.

ובעיקר הענין דפינחס הוא אליהו, ראה במה שהאריך בזה בס' 'אליהו הנביא אליהו התשבי אליהו הגלעדי' (סימן ג). ועי' להרד"ק (שם פסוק ד) עה"פ כי לא טוב אנכי מאבותי, שכ' וז"ל: נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו. וזה ראיה לאומר פנחס הוא אליהו. ע"כ. ועי' בשו"ת הרדב"ז (סימן ב' רג) שהביא דעת האומרים שפינחס הוא אליהו ממש, ושוב הביא דעת חכמי הנסתר ששורש נשמת אליהו הוא פינחס, ואינו פינחס ממש. והו"ד בס' דברי כהן (פרשת פינחס עמוד תתטו). ע"ש. ומהר"צ הכהן מלובלין ב"הערות לדברי ימי חכמי ישראל" [שנדפסו בקובץ סיני ובסו"ס אשל הגדולים ובסו"ס שם הגדולים הוצאת יהדות] (עמ' ב והלאה ובעמ' יג) דן בענין אורך ימיו של פינחס, וכן בביאור פינחס הוא אליהו. ע"ש. ובתוך דבריו (בעמ' ד) כתב וז"ל: ויראה כי היה ענין פינחס להתבודד בפני עצמו בעבודת ה' לבד, ולכן נדמה למלאך. ע"ש. ושם ציין לדברי התנא דבי אליהו רבה (פרק יא אות ב) שנחשב לפינחס שהרג מ"ב אלף מבני אפרים מפני שהיה סיפק בידו למחות ולא מיחה להחזיר את ישראל למוטב. ע"ש. וכל זה היפך מעשה פינחס עם זמרי וכזבי לפי ביאור הרב כתב סופר ז"ל.

ודרך אגב, יש להשוות דברי הרב כתב סופר ז"ל בענין שאף הצדיק צריך להתנהג באחדות עם אחיו ולא ליפרד מהם, למ"ש מו"ר מהרא"ז אייזנברג ז"ל בס' עוללות אפרים (סוף עמ' ל) בשם חמיו מהר"מ גיפטר ז"ל. ע"ש. ובקו' דעה חכמה לנפשך (עש"ק מטו"מ תשע"ג דף יד ע"א) הביא בזה דברי המשנה בעדיות (פ"ח מ"ז) 'אין אליהו בא לרחק וכו', אלא לעשות שלום בעולם'. 
[נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תיז)].

פינחס (כה יא), בקנאו את קנאתי בתוכם וגו'.

י"ל סמיכות הפרשיות ע"פ מ"ש רש"י להלן (כו סד) עה"פ ובאלה לא היה איש וגו', וז"ל: אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל ד יד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה (להלן כז ד), לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן. ע"כ. שכן בנות צלפחד הראו את חיבתן לא"י ע"י מה שדרשו נחלה (ועי' בזה בכתב סופר עה"פ ובאלה לא היה איש).

והנה כתיב גבי בנות צלפחד "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" (להלן כז ה), וביאר רש"י שם, שנתעלמה הלכה ממנו. ע"ש הטעם. וע"ע טעם אחר בבמדבר רבה (פכ"א סימן יג). ואפשר לומר דמרע"ה ידע את התשובה למשפטן, ומ"מ העדיף להקריב את משפטן לפני ה' כדי ללמד זכות על עם ישראל, להראות כמה מחבבין את הארץ. ונצרך לזה כשראה שמתעוררת קטגוריא בשמים על עם ישראל בהזכיר הכתוב "ובאלה לא היה איש וגו', כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר", דהיינו אלו שאמרו שאינם חפצים בא"י, ולכן הזכיר לפני ה' את בנות צלפחד שמראות חיבתן לארץ. ועי' בס' קדושת לוי (ס"פ בא עה"פ היום אתם יוצאים וגו') שכ' שהפה לא נברא רק לדבר דברי תורה וללמד זכות על ישראל. ועי' בתולדות המחבר שבסוה"ס (סעיף ב וסעיף נד והלאה) ובס' בר ליואי על תולדות ריב"ל (עמ' סג).

וכן מצינו שעשה פינחס שהמליץ על עם ישראל, כמ"ש בקדושת לוי (בריש פרשתינו ד"ה או הא') דכן איתא בגמ' (סנהדרין מד ע"א) שבא וחבטן בקרקע ואמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל. ע"ש. וזוהי גם כוונת מרע"ה באומרו (להלן כז טז) יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כמו שביאר בקדושת לוי (ד"ה יפקוד ה') דהכוונה "לכל בשר" היינו שה' מלמד זכות על עמו, שמחמת שהם בשר ודם, והאדם טרוד בפרנסתו כדי למלאות הצטרכויותיו, ומחמת זה לפעמים אינו עובד ה' בתמידות.

ולפי זה סמיכות הפרשיות היא בענין להמליץ טוב על עם ישראל, שכן עשה פינחס, וכן עשה משה כשראה שהוזכר מעשה המרגלים הלך והזכיר מעשה בנות צלפחד, וזוהי גם כוונת הכתוב "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר".

       וע"ע בס' אמת ואמונה למהרמ"מ מקוצק (סימן רעג וסימן תצח) ולהרב משנה שכיר ז"ל במאמרו הנדפס בקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' ג והלאה) מה שביארו בדרך אחר שייכות פרשת יפקוד ה' אלהי הרוחות לפר' פינחס.

פינחס (כה יא), פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

         והנה היו"ד דפינחס זעירא. וביאר בזוה"ק (דף רכ ע"א): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' זעירא, בגין דתרין אלפין ביתין רשימין, אלפא ביתא דאתוון רברבן ואלפא ביתא דאתוון זעירן, אתוון רברבן אינון בעלמא דאתי, ואתוון זעירן אינון בעלמא תתאה, י' זעירא ברית קיימא קדישא, כיון דקני פנחס על ברית דא, אתוסף ביה י' זעירא, רזא דברית דא. וכ' עוד (בדף רטו ע"ב): רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה והא איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין, ובגין דקני פנחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא פנחס יו"ד זעירא איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא וכו'. ובנצוצי אורות (דף רכ ע"א אות ב) כתב: י' י"ו יו"ד גימטריא אליה, ועם ו' אותיות הריבוע גימטריא אליהו. ע"כ. ועי' בזוה"ק (דף ריג ע"ב) שכ' שהתוספה לו לפינחס אות יו"ד כיון דקני בהאי. ע"ש. 

         ואיתא עוד בזוה"ק (דף רטו ע"ב) דאי לאו בגין אות יו"ד דשדי דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון, הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא. ואפשר להוסיף עפ"ד מהר"מ אלשיך שכתב: לזה אמר כל אשר עשה אחזיק לו טובה שהשיב את חמתי בקנאו את קנאתי, ששת לבו לקדש שם שמים, אף שהשאר עשיתי אני, כי אין הקב"ה מבקש רק שיגול האדם אליו דרכו ויבטח עליו והוא יעשה. ועי' במה שביאר בדבריו בקו' באר הפרשה (פרשת פינחס תשפ"א עמוד יד). ובהקדם מש"כ בבעל הטורים (להלן כז טז עה"פ יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו') שבשני הפסוקים שם יש כ"ח תיבות, ויהושע פירנס את ישראל כ"ח שנים, וזהו שאמר 'וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. עכ"ל. ובהקדם מש"כ בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר ש'פינחס' גימטריא במספר קטן כ"ח, וכן 'הוא אליהו' גימטריא במספר קטן כ"ח. עכ"ל. והוא כי הקב"ה הוסיף לו אות יו"ד כדי שיגיע לגימטריא כ"ח, ובזה היה לו הכ"ח להצליח במעשה קנאתו וניצל בניסים ממבקשי רעתו, והוא נתן לו כ"ח לעשות חיל.

         ועוד י"ל שהתוספה על שמו אות יו"ד לרמז על י' מאמרות שבהן נברא העולם כדי לשלם שכר טוב לצדיקים וכו' כדאיתא באבות (פ"ה מ"א), ובמיוחד גבי פינחס שהציל את עם ישראל מכליון ח"ו, כמאה"כ ולא כליתי וגו' (וע"ע בס' שערי אהרן ד"ה והקשה והלאה), והקב"ה ברא העולם בשביל הצדיקים שנאמר ראשית תבואתה כמ"ש רש"י בריש פירושו עה"ת, וא"כ פינחס קיים את העולם שנברא בי' מאמרות. והיו"ד הינה זעירא לרמז ע"ז שהינה תוספת מאוחרת ולא היתה בשמו מלכתחילה.

         ועוי"ל שבא לרמז על המעלה הגבוהה ביותר שיגיע אליה הצדיק, שהם י' עולמות מעולם האצילות, וכמ"ש באור החיים (כו כג סד"ה בני יששכר) בביאור ש"י עולמות שיש לכל צדיק וצדיק, והוא הצדיק השלם, ופינחס נקרא שלם שכן אות ו' דשלום קטיעא, וכדאיתא בקדושין (סו ע"ב). וע"ע למהרש"ר הירש ז"ל בפי' עה"ת, וה"ד בס' שערי אהרן (פסוק יב ד"ה ובפשטות). ואפשר לבאר עפמ"ש בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שסג) שפינחס קיבל שכרו מצד הדין, ואין בו טענת מי הקדימני ואשלם. ונראה לבאר הטעם, שמכיון שמסר נפשו לא שייך בזה האי טענה, שכן נותן הכל בחזרה, והיא השלימות המוחלטת.

         ועוי"ל עפמ"ש בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שעח), שמה שאמר לשמעוני ביו"ד, לרמוז ששם י"ה עדות לישראל שלא היה בהם זנות, שיו"ד באיש וה"א באשה ויו"ד זה היתירה באה לרמוז שבני שבטו היו קדושים, וזה אינו קדוש וכו'. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן בשם המפרשים שכ' כיו"ב. ולכן הוסיפו לפינחס אות יו"ד שתיקן עוון הזנות בעם ישראל ע"י קנאתו, והשיב שם י"ה עדות לישראל. וכן מרמז בזה כריתת הברית עם הקב"ה.

         ועוי"ל עפמ"ש מהרי"ח ז"ל בס' בן יהוידע (סנהדרין צד ע"א) על מה שאמרו בש"ס שם גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה, שיש בעולם עשר כוחות טומאה, ולכן עד עשרה דרי לא ישאר שום לחלוחית מכוחות הטומאה שהיה נדבק באותו הגר בגיותו, שבכל דור ימחה חלק א' מהם לגמרי וכו'. ע"ש [וכן אפשר גם לבאר למ"ש מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' סט אות טו) בשם ספר כת"י דעשרה דרי היינו עד עשרה שורות משער ראשו וזקנו, שנעשה זקן. ע"כ. וא"כ עד שיגדלו לו עשרה דרי, עדיין יש בו מכוחות הטומאה]. ולכן פינחס שאמרו עליו שיש בו עדיין מטומאת אבי אביו שפיטם עגלים לע"ז, העיד עליו הכתוב בהוסיפו על שמו אות יו"ד שכבר טהר לחלוטין מאותה טומאה, וכאילו כבר עברו עליו י' דורות מאז. ולכן הזכיר הכתוב ביחוסו שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן, שמידותיו היו משורש אהרן, ולא משורש אבי אמו. ואפשר לבאר הטעם עפמ"ש האדמו"ר מטאהש ז"ל בס' עבודת עבודה (ח"ב עמ' קעז) שכאשר האדם מוסר את נפשו על איזה ענין, זוכה לתקן מה שלא היה אפשר לו לתקן בשנים רבות. והו"ד בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קמה דף ח ע"ב) ובקו' מסירות נפש לה' יתברך.

         ובזה מיושבת קושיית הרב חנוכת התורה ז"ל (סימן קמג, ובהנד"מ סימן קמז) על דברי המדרש (במד"ר פכ"א סי' ג) שלפי שהשבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי וכו' לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן. והקשה סוף סוף הלא אבי אמו היה עובד ע"ז. ע"ש. וע"ע בס' שערי אהרן (ד"ה ובעומק) מש"כ בזה בשם המפרשים. ולהנ"ל מיושב, שכן הטומאה ההיא נעלמה כלא היתה מגודל מעשהו של פינחס.

ועוי"ל בביאור אות יו"ד זעירא שבאה להפריד ולהבליט את האות פ"א שלפניה, שכן פ' (עה"כ) בגימ' נדב אביהוא, שכשפרחה נשמתו של פינחס נכנסו בו נשמותיהם וכך הצליח לקדש ש"ש כדאיתא בזוה"ק (דף רטו ע"ב ודף ריז ע"א). ועי' בנצוצי אורות שם (דף רטו ע"ב). וכ"כ בדרשות רבי יוסף פינטו - לקח טוב (עמ' שסט) בשם האר"י ז"ל, שהתגלגלו בו נשמות נדב ואביהוא. ע"ש (וע"ע בשער הגלגולים הקדמה יד והקדמה לא ד"ה עוד והקדמה לב והקדמה לו ד"ה ובה וד"ה אח"כ ובדף נ רע"ב ובס' דברי יעקב על כתבי האר"י עמ' תשכא). וכ"כ בבן יהוידע (סנהדרין קו ע"ב ד"ה שם כד קטיל). וע"ע בס' מועד לכל חי (סימן יא אות לג) ובס' שערי אהרן (ד"ה ויש) בשם המפרשים, ובס' פחד דוד (פר' פינחס, מהדורה שלישית עמ' תלח).

וראיתי בס' פחד דוד (שם דף תלו ע"ב) שכ' שמעשהו של פינחס היה בענוה, ולכן נאמר עליו (לעיל פסוק ז) "ויקם מתוך העדה", והיינו שהרגיש את עצמו מתוך העדה, ולא עליהם. וכ' עוד (בפר' בלק דף תכז ע"ב) שלכן האות יו"ד בשם פינחס קטנה, רמז לענוה שבו. 
[נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תטז)].