שלמא בעלמא

אסתר (א יב), וחמתו בערה בו.          נראה שלכן הענישה בשריפה (כמש"כ במעם לועז להלן פסוק כא), כי היא הבעירה את אש חמתו. ובפדר"א (פרק מט) איתא ששחטה. ובס' סנסן ליאיר השלם (דף קכה ע"א) כתב ראיה לזה ממאה"כ (להלן ב א) 'אשר נגזר עליה', ר"ל שגזרו וחתכו את ראשה. ובס' מישרים מגיד (עמ' קנב) כתב ששניהם אמת ששחטה ושוב שרפה. וע"ע בס' עת"ה באתי (ענין עשירי עמ' קצט והלאה) ובס' שיח פורים (עמ' מב והלאה).          ומה שהקשה בס' מישרים מגיד שם מדוע לא פורש עונשה במגילה, עי' בסנסן ליאיר שם שכ' שהוא מפני הכבוד. ע"ש.           ואחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו כתב לי שבספר פרסומי ניסא (עמוד קכד) כתב בשם פירוש הרשב"ם ור"י קרא (הובאו בתוספות השלם) שלא נהרגה ושתי. ובעיון יעקב (מגילה יג ע"ב ד"ה הכסף נתון לך) כתב שלקח אותה המן בלי ידיעת אחשורוש לעבדות, ובפתח עינים העיר עליו שזה נגד חז"ל. ועי' במנות הלוי שכתב בחריפות נגד פשט זה. וכמדומה שביערות דבש אף הוא כתב שהיתה לשפחה בבית המן. ולדיעה ...

קהלת (יב ה), כי הולך האדם אל בית עולמו.          ואיתא בשמות רבה (פנ"ב סימן ג): מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס, יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים, נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו, מהיכן אלו וכו'. אמרה לו, איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה, למה. אמרה לו, אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא. והלך ר"ש והודיע מעשה לרבי. אמר לו, לך אמור לה, אם שולחנך חסר, אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה וכו'. אמרה לו, רבי, וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו וגו', עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו, כיון ששמע כן, הלך והחזיר וכו'. וכן הוא ברות רבה (פ"ג סימן ד). ועי' במדרש תנחומא מהדורת בובר (פר' פקודי סימן ז) ובתענית (כה ע"א).          והנה מדברי רבינו הקדוש יש להוכיח דלא כהמגיד מישרים ( בראשית מהדורה קמא אור ליום השבת יד טבת) דאמאי באה הנשמה לזה העולם עלמא דשקרא הלואי ואולי תחזור...

קהלת (ז כח), אדם אחד מאלף מצאתי, ואשה בכל אלה לא מצאתי. ושלמה ידע זאת, כי נשא אלף נשים, ולכן הכיר בחכמתו בטבע הנשים יותר מכל אדם אחר. ועפ"ז יש לבאר מש"כ מהר"י משאש ז"ל בס' נחלת אבות ח"ב (עמ' תקז) שנמצא בספרי מעשיות, ששאלו לרבי טרפון מפני מה הנשים תשושי כח, ומפני מה דעתן קלה, ומפני מה הן דברניות, ומפני מה שערן ארוך, ומפני מה הן גפתניות. וביאר להם הדברים בטוב טעם ודעת. ע"ש. ויש לומר שידע כ"כ בטבע הנשים כי רבי טרפון היה גלגול ירמיהו הנביא, וכמ"ש הרמ"ע מפאנו בס' גלגולי נשמות (סימן ס), וירמיהו הנביא היה גלגול שלמה המלך, וכמ"ש בס' גלגולי נשמות הנ"ל (סימן מח) והרב חיד"א ז"ל בס' מדבר קדמות (מע' הי' אות מז) ובס' דבש לפי (מע' הי' אות לב) בשם גורי האר"י ז"ל (ע"ש). ועפ"ז יש לבאר שמצינו שירמיה ורבי טרפון היו כהנים [וכבר ציין ענין זה בס' גלגולי נשמות הנ"ל (סימן ס)], והוא כי שלמה המלך נשא נשים נכריות והטו את לבבו, לכן התגלגל בכהנים שאסורים בגיורת. וראיתי במגל...

משלי (יח ג), מות וחיים ביד לשון. ואיתא בויקרא רבה (פל"ג סימן א): אמר רשב"ג לטבי עבדיה, פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא. נפק זבן ליה לישן. א"ל פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא. נפק זבן לי לישן. א"ל מהו דין וכו'. א"ל מינה טבתא, ומינה בישתא, כד הוה טב, לית טבה מיניה, וכד ביש, לית ביש מיניה וכו'. וכתב בחידושי הרש"ש שם וז"ל: אמר רשב"ג לטבי עבדיה. נראה דצ"ל ר"ג, כדמצינו בכמה מקומות שהיה לו טבי [כצ"ל] עבד, בר"פ הישן במשנה, ב"ק ע"ד ב' בגמ', ולקמן ס"פ בחקתי, ומת קודם ר"ג רביה כדאיתא ס"פ היה קורא במשנה. ועיין לעיל בס"פ מצורע טביתא אמתיה דר"ג ובמ"כ שם. ע"כ. ובמתנות כהונה (פר' מצורע פי"ט סו"ס ד) כתב: טביתה, כך היה שם שפחתו, לשון טובה, לסימן טוב, וכן היה קורא שם עבדו טבי, לשון טוב. ע"כ. ולדבריו מיושב, שכן אחר שמת טבי, קראו גם לעבד הבא אחריו באותו שם לסימן טוב. וע"ע בסו"ס תורת הגלגול ח"ב (בערך טבי) בשם הרב מדרש תלפיות ז"ל בשם מהר"ם פאפרש...

משלי (טו ג), בכל מקום עיני ה' צופות, רעים וטובים. תחילת פרק זה מדבר על התוכחה, ויש לבאר פסוק זה על אותו הדרך, שבכל מקום, אף בשעת עבירה, עיני ה' צופות רעים וטובים, הקב"ה רואה את האדם הרע עושה העבירה, אולם גם רואה את הטובים, את הצדיקים, שלא הוכיחוהו, וגם אותם יעניש. [עם המו"ן כהר גבריאל נחמד נר"ו. נדפס בעלון פני חמה (וישלח תשע"ב)].

משלי (א ח), שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. יש להקשות, מה צורך בכפל הדברים, ומה ההבדל בין מוסר אביך לתורת אמך. ועי' בפי' רש"י ובס' לחנך בשמחה (עמ' קמט) מש"כ בזה. ושמעתי ממהר"ר משה מלכא ז"ל (ראש ישיבת אהל משה בבני ברק) שהאב נותן הזרע ואילו ברחם האם מתגדל ומשתפר הולד. ויש להשוות את נתינת הזרע ללימוד התורה, ואת גידול הולד לקיום המצוות [שכן איתא בקדושין (לט ע"ב) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וביאר בתוס' ר"י הזקן (שם), כלומר שמי שיודע התורה, עושה המצות וכו', אבל מי שלא ידע התורה, לא זה יראוי וכו'. ותו חובת האב ללמד את בנו תורה, ואילו דרכו של עולם הוא שהאם מחנכת את הבן למצוות]. ולכן אמר קרא, "שמע בני מוסר אביך", זהו לימוד התורה, אולם דע לך שלא יצאת ידי חובתך בזה, "ואל תטוש תורת אמך" עליך לדקדק בקיום כל המצוות שלמדת. ועוד יש לבאר שההבדל בין מצוות האב למצוות הבן הוא במ"ע שהז"ג, שאנשים חייבים בהם ונשים פטורות. והנה דרך העולם שהמצוות הבאות מזמן לזמן מדקדקים בהם יותר מאשר במצוות התמידיות, ולכן מצינ...

תהלים (טז ח), שויתי ה' לנגדי תמיד. וכ' מור"ם ז"ל בהגה (א"ח סי' א ס"א) שהוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו'. ע"ש.          ונראה לבאר עוד לפמ"ש בשיחות הר"ן (אות עז) שהבדידות מביאה את האדם לידי שגעון. ע"ש. והשגעון מביא לידי חטא, כדאיתא בסוטה (ג ע"א) שאין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות. ואמר לי המו"ן דניאל אשכנזי נר"ו להוכיח מזה שהבדידות אם כל חטא.          ולפי זה יבואר שהאדם שחי באמונה שלימה, אינו מרגיש בודד, כי אם בלווית השי"ת כל היום, כמאה"כ (להלן קכא ה) ה' צלך. וזהו החיוב של 'שויתי ה' לנגדי תמיד'. גם זה מה שאמר ה' לאאע"ה (לך יז א) התהלך לפני והיה תמים.          ובזה יבואר גם מה דאיתא במכות (כד ע"א) שבא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) 'וצדיק באמונתו יחיה'. גם יומתקו בזה דברי הרב המבי"ט ז"ל בס' בית אלהים (שער התשובה פרק א) וז"ל:   היות החוטא מרוחק מהאל יתברך כל זמן שלא שב בתשובה, כי מי שעומד לפני מלך ב"ו אינו עובר על ד...

יונה (א א), ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר.          ואיתא בירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) שמעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוה"ק.          וכ' הר' יצחק ליסיצין נר"ו במאמרו בקובץ עומקא דפרשה (סוכות תשע"א דף כג ע"א ד"ה ומה : ומה שדוקא על יונה שרתה רוה"ק מתוך כל עולי הרגל, י"ל דאיתא בעירובין (צו ע"א) אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים. משמע שרק היא היתה היחידה מכל הנשים שעלתה. וכיון שיחד עם אשתו עלה, איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, משא"כ אחרים שעלו בלי נשותיהם. ולכאורה גם תושבי ירושלים היו עם נשותיהם, ולמרות כן לא התנבאו בשמחת בית השואבה. ואף הנשים עצמן היו משתתפות בשמחה זו כדאיתא בסוכה. וי"ל שרק יונה זכה לה, שכן לפום צערא אגרא, והוא הגיע מרחוק, משא"כ תושבי ירושלים. וכבר כתב החזו"א באגרותיו (ח"א סימן כג) ש'העמל עושה קנין עולמי בנפש'. והו"ד בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד במבוא להל' תפלה סוף עמ' י).          ועוד יש לבאר שהאדם שמח בשלימות רק אם טרח והתאמ...

יחזקאל (טז נה), ואחתיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן. ואיתא בשמו"ר (פט"ו סימן כא): סדום ועמורה נבנות לעת"ל, שנאמר ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן.          וי"ל הטעם, כי אאע"ה התפלל עליהם, ואין תפילתו של צדיק שבה ריקם, ואפי' אם היא על תנאי [ושו"ר שכיו"ב כתב הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (תולדות כה כא ד"ה ויעתר הג')]. וגם אצל מרע"ה שהתפלל תקט"ו תפילות ולא נכנס לא"י, לעת"ל תתקבל בקשתו, כדאיתא במד"ר (פר' חקת פי"ט סימן יג) שמשה יכניס מתי מדבר לארץ לעת"ל. ועי' במ"ש בזה בס"ד בחי' ישעיה (יא א) . וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תולדות כה כא). 

ישעיה (יא א-ב), ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. ודעת רוב הראשונים (רש"י, רד"ק, מהר"י קרא, וראב"ע בשם רוב המפרשים) שכוונת הפסוק על מלך המשיח. וכ"כ בויכוח הרמב"ן (דף כ ע"ב). הרי שהמשיח יהיה צאצא לדוד המלך. והרמב"ם בפיהמ"ש (סנהדרין פרק חלק ביסוד הי"ב) כתב: ומכלל היסוד הזה [של ביאת המשיח], שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא. וכל החולק בענין המשפחה הזו, הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו. ע"כ. ויתירה מזו כ' בהגש"פ ארזי הלבנון (עמ' שכב) בשם מהר"י קמנצקי ז"ל (מח"ס אמת ליעקב) שלכן חזקיה עמד ליענש שלא יהיה לו חלק לעוה"ב על ביטול מצות פו"ר, כי הרב תפארת ישראל ז"ל (סנהדרין פ"י [כצ"ל] יכין אות יב) כ' שאחיתופל אין לו חלק לעוה"ב כי כיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, וא"כ בודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. ע"ש. ועפ"ז ביאר מהר"י קמנצקי ז"ל הטעם שחזקיה עמד ליענש בכזאת, כי אם לא היה ל...