יונה (א א), ויהי דבר ה' אל
יונה בן אמתי לאמר.
ואיתא בירושלמי (סוכה פ"ה ה"א) שמעולי רגלים היה,
ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוה"ק.
וכ'
הר' יצחק ליסיצין נר"ו במאמרו בקובץ עומקא דפרשה (סוכות תשע"א דף כג
ע"א ד"ה ומה: ומה שדוקא על
יונה שרתה רוה"ק מתוך כל עולי הרגל, י"ל דאיתא בעירובין (צו ע"א)
אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים. משמע שרק היא היתה היחידה מכל
הנשים שעלתה. וכיון שיחד עם אשתו עלה, איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, משא"כ
אחרים שעלו בלי נשותיהם.
ולכאורה גם תושבי ירושלים היו עם נשותיהם, ולמרות כן
לא התנבאו בשמחת בית השואבה. ואף הנשים עצמן היו משתתפות בשמחה זו כדאיתא בסוכה.
וי"ל שרק יונה זכה לה, שכן לפום צערא אגרא,
והוא הגיע מרחוק, משא"כ תושבי ירושלים. וכבר כתב החזו"א באגרותיו
(ח"א סימן כג) ש'העמל עושה קנין עולמי בנפש'. והו"ד בילקוט יוסף (מהדורת
תשס"ד במבוא להל' תפלה סוף עמ' י).
ועוד
יש לבאר שהאדם שמח בשלימות רק אם טרח והתאמץ לפני כן. וכמו שאמרו (בע"ז ג
ע"א) 'מי שטרח בע"ש יאכל בשבת', שאין הכוונה רק שיאכל, אלא שיהנה מאכילתו.
וכמו שאמרו בגמ' (ב"מ לח ע"א) שעדיף לאדם קב שלו מתשעה קבין של חבירו. 
No hay comentarios:
Publicar un comentario