אסתר (א יב), וחמתו בערה בו.

         נראה שלכן הענישה בשריפה (כמש"כ במעם לועז להלן פסוק כא), כי היא הבעירה את אש חמתו. ובפדר"א (פרק מט) איתא ששחטה. ובס' סנסן ליאיר השלם (דף קכה ע"א) כתב ראיה לזה ממאה"כ (להלן ב א) 'אשר נגזר עליה', ר"ל שגזרו וחתכו את ראשה. ובס' מישרים מגיד (עמ' קנב) כתב ששניהם אמת ששחטה ושוב שרפה. וע"ע בס' עת"ה באתי (ענין עשירי עמ' קצט והלאה) ובס' שיח פורים (עמ' מב והלאה).

         ומה שהקשה בס' מישרים מגיד שם מדוע לא פורש עונשה במגילה, עי' בסנסן ליאיר שם שכ' שהוא מפני הכבוד. ע"ש. 
         ואחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו כתב לי שבספר פרסומי ניסא (עמוד קכד) כתב בשם פירוש הרשב"ם ור"י קרא (הובאו בתוספות השלם) שלא נהרגה ושתי. ובעיון יעקב (מגילה יג ע"ב ד"ה הכסף נתון לך) כתב שלקח אותה המן בלי ידיעת אחשורוש לעבדות, ובפתח עינים העיר עליו שזה נגד חז"ל. ועי' במנות הלוי שכתב בחריפות נגד פשט זה. וכמדומה שביערות דבש אף הוא כתב שהיתה לשפחה בבית המן. ולדיעה זו שושתי היתה לשפחת המן, אם נתנו כל בית המן לאסתר [דהיינו אינשי ביתיה כד' התרגום, ועי' במ"ש בס"ד להלן (ח ו)] כלולה גם ושתי. עכ"ל נר"ו. ולפי"ז יובן ג"כ ענין מדה כנגד מדה, כדאיתא במגילה (יב ע"ב) ש'במדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת', ומכיון שהיא השתעבדה בבנות ישראל וביזתה אותן, לכן היתה לשפחה בבית אסתר היהודיה צרתה. [נדפס בחלקו בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קפח דף יז ע"ב)].