שלמא בעלמא

בתפילת שחרית של שבת – "וה' ער לא ינום ולא יישן". וכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח חאו"ח סימן יא אות לג): בנוסח נשמת כל חי, וה' אלהים אמת לא ינום ולא יישן, ותיבת ער נמחקת, ובסדר רב עמרם ח"ב (דף כד ע"א) ליתא. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק ח"ג (ריש עמוד ער"ה) למחוק תיבת ער, אף שישנה בכמה סידורים. ע"כ. וכ"כ בבן איש חי (ש"ב פר' תולדות אות ד), ושכן הוא בספר חמדת ישראל למהר"ש ויטאל. וכ"כ אאמו"ר נר"ו בנוסחאות הסידור שבסו"ס אוצר פסקי נדרים ובסידור אהלי שם (סימן נד), ושכן הוא הנוסח ברמב"ם. וכן פסק בילקוט יוסף על תפילה (ח"ב עמ' תקנז), ושכן מנהגם, ושכ"כ בס' לחם הביכורים (דף קלו ע"ב), ושבהגדת איש מצליח ביאר שאין אומרים ער אלא על מי שלפעמים ישן ח"ו, וכבר כתב הרמב"ם שכל התוארים לא יצדקו אצל השי"ת רק בשלילה, ועי' ב"י (א"ח סימן קיג), וכ"ש תואר ער שלא נמצא במקרא כלפי שמיא. עכ"ל. אולם כבר העיר בילקוט יוסף (שם) שבמחזור ויטרי (עמ' קמח ועמ...

משלי (כז כא), מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו.           פרש"י, שהאיש נבחן לפי מה שמהללים אותו. וכ"כ במצודת דוד. והרב חיד"א בס' אהבת דוד (ריש דרוש יב) כתב לבאר ש'איש לפי מהללו' היינו לפי מה שמשבח לאחרים זה מראה על פנימיותו. א"נ לפי מה שמכוין בתפילתו לה' יתברך. א"נ לפי מעלתו יכול לצרף ולברר ניצוצות הקדושה בעבודתו לה' יתברך. עכת"ד. ומהרי"ח בס' גדולת חיים ( בהקדמה עמוד יב ובגוף הספר עמוד כג ) הביא פירושו הא' של הרב חיד"א, וביאר עוד דהיינו לפי איך שהאדם מהלל להשם יתברך, שאם הוא מתפעל בזה ביותר, זו הוראה כי לבו שלם וטהור. והוא כעין דברי הרב חיד"א בפי' הב'. והרב מלבי"ם כתב לבאר שה' תובע מהאיש לפי מעלתו, ומדקדק עם סביביו כחוט השערה.          ועוד אפשר לבאר שכשהאדם יטען בבית דין של מעלה כל מיני טענות והצטדקויות, המקטרג ידחה אותן על פי מה שהילל הוא את עצמו בעוה"ז, כגון אם מצטדק שלא היה חכם דיו לדחות את מה שהערים יצרו עליו, על זה יענו לו שהוא בעצמו אמר על עצמו שאין חכם כמוהו וכיו"ב. ...

בברכת המפיל - "והאר עיננו פן נישן המות". כתב בס' טובך יביעו ח"ב (נצבים ל ב, עמוד שפא): בביקור תנחומין בבית משפחת הרב יוני גרשטיין עם פטירת אביו, ר' ישראל ז"ל, שנפטר במיתת נשיקה, הקשה הגר"י זילברשטיין הרי אנחנו אומרים כל לילה "והאר עיניי פן אישן המוות", וא"כ מוכח שעם ישראל אינו רוצה למות במיתת נשיקה, ומדוע קוראים לפטירה שכזו בשם "נשיקה", המלמד על אהבה וחיבה? ע"ש מה שתירץ. ולעד"נ דבברכת המפיל אין אנו מבקשים למות במיתה אחרת, אלא מתפללים מה' שיתן לנו עוד חיים. ומה שקוראים למיתה זו מיתת נשיקה, מכיון שאם הגיעה שעתו של האדם ליפטר מן העולם, עדיף בדרך זו. ואין הדברים סותרים. [נדפס בעלון קול התורה שי"ל במיקסיקו (פר' חיי שרה תשע"א עמ' ב)].

לפני ק"ש על המיטה - "ומה שחטאתי לפניך, מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא ע"י יסורין וחולאים רעים". וכתב בספר קול חוצב (עמ' תקמג) בשם מהרש"מ שבדרון ז"ל (מח"ס אהלי שם ועוד): נשאלת השאלה, וכי יש יסורים טובים וחוליים טובים. התשובה היא - כן, יש יסורים וחליים טובים. למשל כשרוצים ללמוד ונרדמים, ומתאמצים להתעורר וממשיכים ללמוד, כמו כן בתפילה ובשאר מצוות, כהנה וכהנה. אלו יסורים - אבל יסורים טובים, מאותם יסורים משיגים עוה"ז ועוה"ב. כמו כן יש חוליים טובים - "כי חולת אהבה אני", וחוליים כאלו הם נעימים ומתוקים. היסורים הטובים באים בקושי, נכון, אבל אלו היסורים שיש בהן את כל המעלות, הם מורידים מהגיהנום ללא שיעור ובד בבד הם ממלאים באדם עושר ואושר. ע"כ. וק"ק שהרי בברכות השחר הננו מבקשים "ואל תביאנו לידי נסיון" כדאיתא בברכות (ס ע"ב), ובסנהדרין (קז ע"א) איתא, אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון וכו' [ועי' במה שהאריך בזה הרב שבט מוסר בספריו מדרש האתמרי (דרוש יסוד בנין דרוש ה) ומנחת אליהו (פרק כ...

בתפילת העמידה - "ועל שארית עמך בית ישראל". ומהרי"ח סופר נר"ו בקו' פרי טוב כתב לדון על ביאור תיבות אלו, ובהשמטות הביא מסידור כנסת הגדולה שביאר דהיינו המיוחדים שבעם ישראל. ע"ש.          ולעד"נ דלא כדבריו ממה שאנו אומרים לפני הוצאת ס"ת בב' וה' "אל ארך אפים ומלא רחמים, אל תסתר פניך ממנו, חוסה ה' על שארית ישראל עמך, והצילנו מכל רע" וכו'. ומוכח דשארית עמך ישראל היינו כל הנשארים מעם ישראל, דאל"ה הול"ל אל תסתר פניך מהם וכו' והצילם מכל רע וכו'. ואחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו העיר לי בזה וז"ל: לכאורה אם שארית עמך זה על כולם למה חוזרים ואומרים ועלינו. [ובעצם הענין אולי יש חילוק בין שארית עמך לשארית עמך בית]. ועוד ציונים על הנושא: הרב מנחת אהרן (כלל טז אות ל) הובא בדברי שלום עפג'ין (ח"ב עמ' רנ) וז"ל, ועל שארית וכו' הם בעלי תשובה שעושים עצמם כשיריים למחול על בזיונם על דרך לשארית נחלתו שפירשו רז"ל כן הכא נמי נימא הכא [אוצ"ל הכי. י.פ.] שהבעלי תשובה [כדי שיחשב להם. הסו...

"מודה אני לפניך מלך חי וקים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".                                      לכאורה קשה, אמאי שינו מלשון התפילה "מודים אנחנו לך" וכתבו "לפניך". ויש לבאר ע"פ מ"ש מהר"ש הומינר בס' עלת תמיד (פרק ב) בביאור תיבה זו, וז"ל: לפניך, שהרי ממש לפניו יתעלה אתה תמיד. ע"כ.  והעירני אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו דאי הכי אמאי במודים לא אמרינן הכי. ועוי"ל  דעל האדם להרגיש שעומד הוא רק לפניו יתברך, ולא לפני אחרים העומדים סביבו, דהיינו שיודה וישבח לשמו יתברך בלבד, ולא כדי שישבחוהו אחרים בחסידותו. ולכן תפילה זו נאמרת בד"כ ביחידות ובצינעא, כדי להתחיל את היום בתפילה לשמה ללא נגיעות כבוד כל שהם [וההתחלה היא חצי הכל, וכמ"ש בדרשות חתם סופר (דף קג ע"ד ד"ה והנה), והו"ד בס' אוצרות חתם סופר (פר' תולדות דף רסב ע"ב). וכ"כ בנ"ד בס' נפש שמשון על סידור התפילה (עמ' ט). ע"ש. וע"ע בס' וילכו שניהם יחדיו (פרק 'מהות היל...

איכה (א א), העיר רבתי עם, היתה כאלמנה, רבתי בגוים. ובאיכ"ר (סימן ח) איתא: רבתי בגוים, והלא כבר נאמר רבתי עם, ומה ת"ל רבתי בגוים, אלא רבתי בדעות. והביא המדרש שם כמה תיאורים מחכמת אנשי ירושלם, וביניהם בד' אנשי ירושלם שהלכו לאתונה והתאכסנו ואכלו בבית בעה"ב א', ואמר א' מהם עליו שהוא ממזר, והתברר הדבר שכן הוא. ע"ש. והקשה הרב היפה ז"ל בס' יפה ענף, דמהיכא ידיע שבעה"ב היה ממזר, וכ' וז"ל: ואין נראה שמעזות הפנים ניכר, כמ"ש בפ"ב דשבת [ל ע"ב] דרבי כי הוה מצלי אמר יה"ר מלפניך ה' אלהינו שתצילנו היום מעזי פנים ומעזות פנים. ופרש"י, מעזות פנים, שלא יצא עלי שם ממזרות, דהוא עז פנים. דמסתבר דאין זה אלא בישראל וכו'. ע"ש.         ולעד"נ שבעה"ב היה יהודי, דאל"ה איך אכלו בביתו. 

אסתר (י א), וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים. והנה בפסוק זה הכתיב הוא אחשרש והקרי הוא אחשורוש. ושאלני המו"ן יהודה ליאון ן' הרוש נר"ו טעם הדבר. ועי' בס' קול תודה על אסתר מש"כ בזה. וי"ל שבא לרמז שנעשה רש, ולכן היה צריך לשים מס על הארץ ואיי הים (ושו"ר שכ"כ הרב מרדכי אלון נר"ו .  ושו"ר בס' פנינים נחמדים מכ"ק אדמו"ר בעל פני מנחם עמ' כ שאף הוא כ' שאחשרש היינו שנעשה רש. ע"ש) . ויש לבאר עוד שבתחילת מלכותו נקרא אחשורוש, שכן איתא בגיטין (נו ע"ב) ובסנהדרין (קד ע"ב) כל המיצר לישראל נעשה ראש [וכן ראיתי בס' משיב כהלכה למהרש"מ אדלר (בקו"א עמ' קז) שכתב כן גבי אחשורוש בשם הרב יערות דבש (ח"א דרוש ג)], ואילו לאחר מכן כשהטיב עם ישראל ירד מגדולתו ונעשה רש. ובזה יש ליישב קושיית האחרונים (עי' בדברי הראב"ע המובאים להלן ובפי' מהר"ר יוסף חיון ובס' מלא העומר ובס' קול תודה הנ"ל ובס' שערי מנחם עמ' ריב ובס' סנסן ליאיר על אסתר) מה הקשר בין נתינת המס למע...

אסתר (ט יג), ותאמר אסתר, אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום.          והקשה בס' דברי הפורים (עמ' קלב) מדוע דוקא בשושן היה כ"כ שונאי ישראל שהיה צורך ליום נוסף כדי להורגם. ותירץ ששנאת ישראל באה מעוונות עם ישראל, ואיתא במגילה (יב ע"א) שהיהודים אשר בשושן חטאו בב', שכן נהנו מסעודתו של אותו רשע וגם השתחוו לצלם, משא"כ יהודי שאר המדינות שלא נהנו מסעודתו. ולכן היה בשושן יותר שונאי ישראל. וע"ע בס' קרן ישועה מש"כ ליישב בזה. ועי' להרב לקוטי שיחות ז"ל ברשימותיו (ח"ו עמ' קמט) דס"ל שמה שנהנו יושבי שושן מהסעודה הוכיח גם על שאר עם ישראל ששרויים בחטאם. ובמלא העומר (לעיל פסוק יב) ביאר שמכיון שאחשורוש לא התיר לעם ישראל להרוג בשונאיהם כי אם בשאר הערים, ולא אמר כלום על שושן, וישראל הרגו בשונאיהם גם בשושן, ולכן היה צריכה אסתר לבקש על עוד יום א', כדי שבזה יהיה היתר למפרע על הריגות היום הקודם. ע"ש.          ואמר לי המו"ן יעקב ן' הרוש נר"ו ליישב באופן אחר, שמכיון שבשושן היה מקום מגוריו של המן,...

אסתר (ח ו), הנה בית המן נתתי לאסתר. בס' משכיל לדוד להרמ"ז ז"ל הנד"מ (עמ' קנה) העתיק מס' אורה ושמחה למהר"י קריספין ז"ל (עמ' מח) שהרמ"ז ז"ל הקשה שזרש שהיתה שורש כל הרעה, וכמו שאמרו בפסוק [כצ"ל. והוא בפ"ה פי"ד] שהיא יעצתו לעשות עץ, מה היה עונשה. ותירץ שיצתה להיות משרתת בית אסתר כאחת השפחות, ויליף לה מקרא דהנה בית המן נתתי לאסתר, וביתו זו אשתו. ע"ש. וס' אורה ושמחה אמ"א. ויש להביא ראיה לדברי הרמ"ז ז"ל ממה שכתב בתרגום שני עה"פ (ח א) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים, "ית ביתא דהמן מעיק יהודאי וית אנשי ביתיה". גם הרמ"א ז"ל בס' מחיר יין (ח א) כתב שבית המן היא זרש, כאמרם [שבת קיח ע"ב] מעולם לא קריתי לאשתי אלא ביתי. עכ"ל. וכתב לי אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו שכן פירש בספר מעם לועז בשם מאמר מרדכי ושלום אסתר ודנא פשרא. ונ"ל דמדה כנגד מדה היא, היא רצתה שישפך דמו על פתח ביתו, כדאיתא בתרגום שני (ה יד), לכן נשפך דמה בבושתה וכל...

אסתר (ו יג), ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החלות לנפל לפניו, לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו. וכ' בפי' המלבי"ם, וז"ל: שהחלות לנפול לפניו, שהוא לא נפל עדיין, רק אתה נפלת קודם לו, וזה מורה מלת לפניו, ר"ל לפני נפילתו, וזה סימן שהיה בהשגחה ע"י תפלתו ותעניתו שמתעסק בו עתה, וא"כ לא תוכל לו רק אם נפל תפול לפניו, ר"ל רק באופן הזה תוכל בו אם תפול ותכניע עצמך לפניו, עד שתתגאה דעתו ויפסיק מתפלתו ותשובתו אז תגבר ידך לעשות חיל, אבל כל עוד שתלחם בו כן ירים ידו בתפלה, והיה כאשר ירים מרדכי ידו וגבר ישראל. ע"כ. וראיתי בס' טובך יביעו (ס"פ עקב) שכתב לבאר עפ"ז מה שאמרו בכירי הצבא המצרי בתקופת מלחמת ששת הימים שרק תושבי שכונת מאה שערים ינצלו מהטבח ההמוני שתכננו לערוך בתושבי א"י. וכנראה כוונתם היתה שיהודי מאה שערים לא ימשיכו להתפלל בכל כוחם, שכן הסכנה לא תקרב אליהם, וכך יוכלו לכבוש את הארץ יותר בקלות. ע"ש.      ולענ"ד נראה שהמצרים אמרו שלא יגעו לרעה בתושבי מאה שערים מכח היותם אנטי-ציונים ושאינם מכירים במדינת...

אסתר (ג ב), וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.          ופרש"י, כורעים ומשתחוים, שעשה עצמו אלוה, לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.          וכתב בס' סנסן ליאיר השלם (דף רלז ע"ב) להקשות על מה שביאר רש"י טעם הכריעה שעשה עצמו אלוה, והרי בפסוק נתן טעם בהדיא כי כן צוה לו המלך. ותירץ שדברי רש"י מוסבים אסיפא שעשה עצמו אלוה, לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ע"כ. ודבריו דחוקים, דאי הכי היה לו לרש"י להביא זאת בסוף הפסוק.          ואפשר לבאר דברי רש"י עפמ"ש בס' קול תודה בשם המפרשים שטעות דור אנוש היא שנתנו כבוד לצבא השמים בפני מלכו של עולם, והכא נמי 'וכל עבדי המלך אשר בשער המלך' – בפני מלכו של עולם – 'כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה' – שהמן ציוה כן לכל עבדי המלך – 'לו המלך' – שמה שמשתחוים לו הוי כמו שמשתחוים למלך. עכ"ל. ולפי זה רש"י כתב כן בביאור טעמא דקרא שכן צוה לו המלך.       ...