בתפילת שחרית של שבת – "וה' ער לא ינום ולא יישן".

וכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח חאו"ח סימן יא אות לג): בנוסח נשמת כל חי, וה' אלהים אמת לא ינום ולא יישן, ותיבת ער נמחקת, ובסדר רב עמרם ח"ב (דף כד ע"א) ליתא. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק ח"ג (ריש עמוד ער"ה) למחוק תיבת ער, אף שישנה בכמה סידורים. ע"כ. וכ"כ בבן איש חי (ש"ב פר' תולדות אות ד), ושכן הוא בספר חמדת ישראל למהר"ש ויטאל. וכ"כ אאמו"ר נר"ו בנוסחאות הסידור שבסו"ס אוצר פסקי נדרים ובסידור אהלי שם (סימן נד), ושכן הוא הנוסח ברמב"ם. וכן פסק בילקוט יוסף על תפילה (ח"ב עמ' תקנז), ושכן מנהגם, ושכ"כ בס' לחם הביכורים (דף קלו ע"ב), ושבהגדת איש מצליח ביאר שאין אומרים ער אלא על מי שלפעמים ישן ח"ו, וכבר כתב הרמב"ם שכל התוארים לא יצדקו אצל השי"ת רק בשלילה, ועי' ב"י (א"ח סימן קיג), וכ"ש תואר ער שלא נמצא במקרא כלפי שמיא. עכ"ל.

אולם כבר העיר בילקוט יוסף (שם) שבמחזור ויטרי (עמ' קמח ועמ' קנג) גרס ער. ובשו"ת יביע אומר (שם) שכן הוא בכמה סידורים. וכתב בס' דרך אר"ץ (עמוד ריז) שכן מנהגם. ע"ש. ובקובץ אור המערב (גליון ח עמוד מב) כ' שכן מנהג מערב הפנימי. וכן הוא בסידור נחלת אבות (כנוסח הנהוג במערב הפנימי). וזה דלא כמ"ש בסידור דרכי אבות (שאף הוא כנוסח הנהוג במערב הפנימי).

והנה מצינו כיוצא בזה בסליחות לחודש אלול בפיוט שבט יהודה וגו' 'חדש ימינו בגלות ישן, עורה למה תישן'. והרב שדי חמד (אס"ד מע' ר"ה סימן א אות ה ס"ק טו) כתב שהוא טעות, וצ"ל 'הנה לא ינום ולא יישן'.

ובחמדת ימים (ח"ג ראש השנה פ"ד) כתב: הנה בנוסח זה רבים חכמים בעיניהם שלחו יד להגיהו, ראשונה וכו', שנית הגיהו "עורה למה תישן" וכתבו הנה לא ינום ולא יישן, ולא עלתה על לבו כך אל המסדר כי אחר שיאמר עורה חדש ימינו בגלות ישן ומדבר לנוכחו איך יאמר הנה לא ינום שלא לנוכח, ואם יקפידו שאין מן הראוי לדבר כך בתחינותנו, מה שישיב דוד המלך עליו השלום בעל התחנונים והתפילות שהתחנן באלו הלשונות נשיב כולנו, ואין למחוק הספרים על ככה ואם באו להקפיד לא ישאר מתחנוני הסליחות מאומה. ע"כ. וכוונתו למאמר דהע"ה בתהלים (מד כד) עורה למה תישן ה'. ובספר בתי כנסיות (סימן תקפא) לאחר שהביא דברי הרב מר זקינו שלא היה אומר 'עורה למה תישן', כתב להעיר על דברי הרב חמדת ימים וז"ל: ואני תמה דבהדיא תנן בשלהי מעשרות [בסוף מסכת מעשר שני] ופ"ט דסוטה יוחנן כהן גדול בטל את המעוררין, ומפרש בגמרא דף מ"ח אמר רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לויים על דוכן ואומרים עורה למה תישן ה', אמר להם וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, אלא בזמן שישראל מצויין בצער ואומות העולם בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה תישן ה'. ע"ש. והרמב"ם כתב בפירוש המשניות, הביא דבריו בתוספות יום טוב, שהם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם הש"י והיו צועקים אליו בזה הפסוק וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי מעלה. ע"ש. א"כ ה"נ בסליחות דרך צעקה כלפי מעלה אין ראוי לאומרו. עכ"ד הרב בתי כנסיות. וה"ד להלכה מהר"א חמווי בס' בית אל (דף נה ע"ב). ועי' בס' לפלגות ראובן (ח"ו בסוה"ס דף לח ע"ד). ולפי שני הטעמים שהוזכרו בדברי הרב בתי כנסיות, אין לחשוש למה שכתבו בהגדת איש מצליח, שכן בזמנינו ישראל מצויים בצער, ואין זה דרך צעקה, ובכה"ג שרי אף לומר 'עורה למה תישן', וכ"ש אמירת 'וה' ער' גרידא. ואין להקשות דאי הכי אמאי קרינן להקב"ה 'ער', והרי בזמנינו ישראל שרויים בצער. ז"א, דאי הכי לא מצינן למימר אף 'לא ינום ולא יישן' דמיירי כשישראל בשלוה, ובכל הנוסחאות גרסי לה. אלא ודאי שהוא ע"ש העתיד.

והאמת היא שיש להעיר על דברי הרב בתי כנסיות דמשמע מדבריו כאילו הרמב"ם נטה בדבריו מדברי הש"ס וס"ל לחלק דשרי למימר עורה למה תישן כשאינו דרך צעקה דוקא. וס"ל להרב בתי כנסיות שטעמו של הרמב"ם עיקר. והדבר לא ניתן להאמר שהרמב"ם כתב דלא כדברי הש"ס. וכבר ביאר בחזון יחזקאל על התוספתא (סוטה פי"ג ה"ט ד"ה כביכול) בדעת הרמב"ם שכל זמן שישראל שרויין בצער מוכח דאמירת 'עורה למה תישן' היא דרך תפילה, משא"כ כשנמצאים בנחת ושלוה הו"ל דרך צעקה כאילו רוצים להעירו ח"ו. ולדבריו בזמנינו שישראל שרויים בצער שרי למימר גם בסליחות 'עורה למה תישן'.

ואף לגירסת תנא דבי אליהו רבה (פכ"ג) שבזמן שאין עושין רצונו של מקום נאמר עורה למה תישן, ראיתי בס' זקוקין דנורא ובעורין דאשא על תנא דבי אליהו (שם אות מ) שכתב שבגלות מצרים אמרו עורה למה תישן כי הגלות היתה על עוון א' של אאע"ה שאמר במה אדע כי אירשנה, ואפי' בעוון א' מיקרו אינם עושים רצונו של מקום. ע"ש. וכ"ש בגלות החל הזה שיש לנו לומר עורה למה תישן. אלא שיש להעיר בזה ממה דתניא ביומא (ט ע"א) ובסוטה (מח ע"א) ששלח יוחנן כהן גדול בכל גבול ישראל וראה שלא מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד וכו'. ויש ליישב לפמ"ש הש"ס (בשבת יג ע"ב ובכ"ד) שרוב עמי הארץ מעשרין הן. וא"כ לא נקראו ישראל שבאותו הדור שאינן עושין רצונו של מקום. ועי' במש"כ בס"ד בחי' יומא (ח ע"ב). ושאני חטאו של אאע"ה שבגללו גלו. ואם נגרוס שמי שביטל את המעוררין היה ריב"ז ולא יוחנן כהן גדול [עי' בחלופי גרסאות שבתוספתא ע"פ חזון יחזקאל (סוטה פי"ג אות כה). ועי' בקו' חמדת יוסף למהרי"ח מזרחי נר"ו (דף נב ע"א ד"ה ואל)] א"ש, שכן בדורו של ריב"ז נחרב הבית בעוונותינו. ומ"מ בזמנינו ברור הדבר שרוב ישראל אינם עושין רצונו של מקום.

ועוד כתב בס' זקוקין דנורא ובעורין דאשא (שם) שבגלות מצרים אמרו כן שלא רצו להחזיק עצמם לצדיקים. ע"ש. וא"כ ה"ה בדורנו. אלא שלא ביאר א"כ למה ביטל יוחנן את המעוררים. ואולי ידע שהחזיקו עצמם לצדיקים. ומה שהביא בזה דברי הש"ס בנדה (ל ע"ב) שאפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע, עי' במש"כ בחי' פר' כי תשא (ל טו).

         גם מש"כ בהגדת איש מצליח הנ"ל שאין במקרא תואר ער להקב"ה [וראה עוד בס' ה' נסי (פסח ח"ב עמוד תנג). ואמ"א], הנה מהר"צ הכהן מלובלין בס' פרי צדיק על בראשית (לר"ח כסלו אות ד) ביאר דקרא ד'ולבי ער' (שיר השירים ה ב) קאי על הקב"ה. גם הביא שם מה דאיתא במגילה (טו ע"ב) עה"פ בלילה ההוא נדדה שנת המלך, דהיינו מלכו של עולם. ע"ש. ובילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרנז ד"ה דבר) איתא עה"פ בלילה ההוא נדדה שנת המלך, שהוא מלכו של עולם, וכי יש שינה לפניו, אלא כשישראל חוטאים עושה עצמו כישן, שנאמר למה תישן ה', וכשעושים רצונו של מקום הנה לא ינום ולא יישן. ועי' במנות הלוי ולאחי ידידי מהר"ר אהרן נר"ו בס' מגילת המלך (סוף עמוד מו). 

        גם אפשר לבאר ענין ער וישן לפי המבואר בזוה"ק (פר' פנחס דף רמד ע"ב) ש'ער' היינו חכמת הקבלה ו'ישן' הוא הפשט. ומהרח"ו בהקדמתו לספר עץ חיים (דפוס ירושלם תשמ"ח דף ו סע"ב) והרמח"ל בהקדמתו למאמר הויכוח (עמוד לג) כתבו לבאר דברי הזוה"ק. ובשו"ת הד"ר (סימן כט אות נד) הביא מדברי האדרא (פרשת נשא דף קלז ע"א [כצ"ל]): ובגין כך כתיב עורה למה תישן ה' הקיצה אל תזנח לנצח, עורה והקיצה תרי אשגחותא, תרי פקיחין, תרי טבן, רחמי ונוקמי. ע"ש.