אסתר (ח ו), הנה בית המן נתתי לאסתר.

בס' משכיל לדוד להרמ"ז ז"ל הנד"מ (עמ' קנה) העתיק מס' אורה ושמחה למהר"י קריספין ז"ל (עמ' מח) שהרמ"ז ז"ל הקשה שזרש שהיתה שורש כל הרעה, וכמו שאמרו בפסוק [כצ"ל. והוא בפ"ה פי"ד] שהיא יעצתו לעשות עץ, מה היה עונשה. ותירץ שיצתה להיות משרתת בית אסתר כאחת השפחות, ויליף לה מקרא דהנה בית המן נתתי לאסתר, וביתו זו אשתו. ע"ש. וס' אורה ושמחה אמ"א.

ויש להביא ראיה לדברי הרמ"ז ז"ל ממה שכתב בתרגום שני עה"פ (ח א) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים, "ית ביתא דהמן מעיק יהודאי וית אנשי ביתיה". גם הרמ"א ז"ל בס' מחיר יין (ח א) כתב שבית המן היא זרש, כאמרם [שבת קיח ע"ב] מעולם לא קריתי לאשתי אלא ביתי. עכ"ל. וכתב לי אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו שכן פירש בספר מעם לועז בשם מאמר מרדכי ושלום אסתר ודנא פשרא. ונ"ל דמדה כנגד מדה היא, היא רצתה שישפך דמו על פתח ביתו, כדאיתא בתרגום שני (ה יד), לכן נשפך דמה בבושתה וכלימתה [כדאיתא בב"מ (נח ע"ב) שכל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים], על היותה משרתת בביתה.

וכ' אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו בהערותיו לס' משכיל לדוד (שם אות כז) שבס' מחיר יין להרמ"א ז"ל [פ"ט פסוק ה ופסוק יג] כתב שתלו את זרש. ונ"ל דמדה כנגד מדה היא, היא אמרה שיעשו עץ גבוה לתלות את מרדכי עליו, לכן תלוה על העץ.

     וכ' עוד אחי מהר"ר יוסף נר"ו (שם) שמהר"ר יוסף פינטו ז"ל בדרשותיו כ"י (בדרוש לפר' זכור) כתב שזרש ברחה [ועתה נדפס ספר דרשות רבי יוסף פינטו, והוא בחלק ויקרא (סוף עמ' יז). ושם בהערה ציין אחי מהר"ר יוסף נר"ו לדברי הרמ"א והרמ"ז ז"ל]. וגם בזה יש מדה כנגד מדה, שכן היא רצתה שיראוהו כל היהודים וכל אוהביו ורעיו, כדאיתא בתרגום שני (ה יד), ולכן עונשה היה שתתבייש מכל אוהביה ורעיה וכל עמה ותצטרך לברוח. וכתב לי אחי מהר"ר יואל נר"ו שגם בתרגום (פרק ט סוף פסוק יד) ובפירוש הרוקח כ' שזרש ברחה. וציין בזה למש"כ בס' פרסומי ניסא (עמוד תקמג) ובס' טוב להודות ח"א (ס"ס יז).