אסתר (ג ב), וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.

         ופרש"י, כורעים ומשתחוים, שעשה עצמו אלוה, לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.

         וכתב בס' סנסן ליאיר השלם (דף רלז ע"ב) להקשות על מה שביאר רש"י טעם הכריעה שעשה עצמו אלוה, והרי בפסוק נתן טעם בהדיא כי כן צוה לו המלך. ותירץ שדברי רש"י מוסבים אסיפא שעשה עצמו אלוה, לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ע"כ. ודבריו דחוקים, דאי הכי היה לו לרש"י להביא זאת בסוף הפסוק.

         ואפשר לבאר דברי רש"י עפמ"ש בס' קול תודה בשם המפרשים שטעות דור אנוש היא שנתנו כבוד לצבא השמים בפני מלכו של עולם, והכא נמי 'וכל עבדי המלך אשר בשער המלך' – בפני מלכו של עולם – 'כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה' – שהמן ציוה כן לכל עבדי המלך – 'לו המלך' – שמה שמשתחוים לו הוי כמו שמשתחוים למלך. עכ"ל. ולפי זה רש"י כתב כן בביאור טעמא דקרא שכן צוה לו המלך.

         ועוד אפשר לבאר הכתוב 'כי כן צוה' שכן ציוה המן – 'לו המלך' שהמן הוא מלכו של עולם. ואולי גם אחשורוש הסכים לאלהותו של המן והוא ציוה שישתחוו לו כאלוה. והפלא הוא שלאחר מכן הרגו.

         ועוד אפשר לבאר לפי מה שכתב עוד בקול תודה כי כן צוה לו המלך להמן מקודם בעת שהיה עדיין הפחות והקטן שבשרים שעליו להשתחוות לראש השרים, ומזה למד המן שעתה שנהיה לראש השרים כולם צריכים להשתחוות לו. ע"ש. וכ"ש אם עשה עצמו אלוה, שחייבים כולם להשתחוות לו במכל שכן מציווי אחשורוש להשתחוות לראש השרים.

והנה בס' קול תודה הנ"ל כתב דבריו ביישוב קושיית מהר"מ אלשיך אמאי כתיב כי כן צוה לו, ולא להם. וע"ע במה שיישב בזה במלא העומר.