שלמא בעלמא

מקץ (מב כב), ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש . לכאורה קשה שהרי תנן בבבא מציעא (נח ע"ב): אם היו ייסורים באין עליו, אם היו חולאים באים עליו או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב 'הלא יראתך כסלתך תקוותך ותם דרכך, זכר נא מי הוא נקי אבד '. וכיו"ב הקשו המפרשים מב"מ (שם) כיצד אמרו רבנן לרב הונא (בברכות ה ע"ב) מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ומה שתירץ בס' פרי האדמה ח"ג (פני האדמה פרשת בהר דרוש ב דף פא ע"ד) שרק היכא שמתכוון לביישו ולחרפו אסור, אבל אם מתכוון להוכיחו לטובתו הרי זה מותר. וכ"כ בס' שנות חיים (פרשת בהר דף קמא ע"א). והו"ד בס' עבודה ברורה (ברכות שם במילואים שבסוף הספר סימן יג). ע"ש. לא יגהה מזור לנ"ד, שכן הם כבר התחרטו בפסוק הקודם, ומה צורך יש שראובן יוכיחם שוב . וי"ל דמה שאמרו ז''ל (אבות פ"א מ"ז) אל תתחבר לרשע היינו גם למעשי רשע, והם אמרו 'אנחנו', שכללו גם את ראובן בעוונם, ולכן הוא היה צריך להודיע של...

וישב (לז לד), ויתאבל על בנו ימים רבים.      וכתב רבינו יצחק אברבנאל : ואמנם בהפלגת אבלות יעקב הוא מקום תימה רב וכו'. ע"ש. וכתב בדרשות חתם סופר (דף קפה ע"ב) שיעקב לא היה לו להתאבל כי אם לשמוח ולבטוח בישועתו. ע"ש. וה"ד בקו' באר הפרשה (פרשת וישב תשפ"ה עמוד יב). ע"ש.      ואפשר לומר שהתאבל עליו הרבה כי חשב שנהרג על ידו כמו שכתבו הפוסקים שהשולח שליח ונהרג, יש לו לבקש כפרה על זה. ויתירה מזו כתב רבינו אברהם בן הרמב״ם בפירושו על התורה (לעיל פסוק יג) שיעקב ידע שמסוכן היה לשלוח את יוסף אצל אחיו. ע"ש. והו"ד בקו' באר הפרשה (שם עמוד ה). וא"כ אשם הוא בזה. ושו"ר למהר"א וייס נר"ו (מח"ס מנחת אשר) שהאריך בזה . וכבר כתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א סימן מח ושער ד סימן כא) שהחוטא שחזר בתשובה יש לו להצטער כל ימיו על חטאו.