תהלים (י יא), אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח.

          אפשר לבאר עפ"ד הש"ס בברכות (מג סע"ב): פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה, להדריה בקדושא דבי שמשי. והנה מצות הקידוש נלמדת מהפסוק (יתרו כ ז) זכור את יום השבת לקדשו (כדאיתא בפסחים קו ע"א), ולכן כש'שכח אל', דהיינו שלא מקדש, 'בל ראה', מאור עיניו אינו חוזר אליו. וראה כאן.