שלמא בעלמא

שלח (יג ב), שלח לך אנשים. ופרש"י, למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. והקשה בקובץ משכן שילה (פרשת שלח תשפ"ה דף ג ע"א) בשם ס' מאמר מרדכי למהר"מ אליהו, שאולי לקחו מוסר שלא לדבר לשון הרע על אנשים, אולם לא לקחו מוסר שלא להוציא דיבת הארץ רעה, שהיא דומם. ותירץ שמכיון שמשה ואהרן אמרו ונחנו מה, א"כ היה משה מחשיב עצמו פחות מהעפר [כדאיתא בחולין פט ע"א], ולכן אם עליו אין לדבר, כ"ש שאין לדבר על הארץ. ולכאורה קשה שעם ישראל ידע את גדולתו של משה למרות אומרו ונחנו מה, וא"כ אין כאן ק"ו. ולכן י"ל שכאן מרדו בה' [כמאמר הכתוב (להלן יד ט) אך בה' אל תמרודו], ודיברו לשון הרע עליו שחזק הוא ממנו ח"ו (להלן פסוק לא, וכמו שפירש רש"י שם. והוא מדברי הש"ס בסוטה לה ע"א), וא"כ ק"ו הוא, שאם המדבר על משה נענש, ק"ו המדבר על ה'. ושו"ר שכ"כ בס' דברי מרדכי למהר"מ אליהו (פרשת שלח עמוד פח). ועוד י"ל עפ"ד מהראנ"ח בס' הנותן ...