שלמא בעלמא

  האזינו (לב א), האזינו השמים ואדברה וגו'. ואיתא בדברים רבה (פי"א סימן ה) : א"ר מאיר: הלך מלאך המות אצל משה וא"ל: הקב"ה שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה. א"ל משה: לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה, מנין, שכתוב (תהלים קיח יז) לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. א"ל: משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר (שם יט ב) השמים מספרים כבוד אל. אמר ליה משה: ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְגוֹ'. בא אצלו פעם שניה. מה עשה משה, הזכיר עליו שם המפורש, וברח. מנין, שנאמר: (להלן פסוק ג) כי שֵׁם ה' אֶקְרָא. כיון שבא אצלו פעם ג' אמר: הואיל ומן השם הוא, צריך אני לצדק עלי את הדין. מנין, שנאמר (להלן פסוק ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. ולכאורה קשה אמאי לא הצדיק עליו את הדין מהפעם הראשונה, ומדוע חיכה עד הפעם השלישית. ואם עדיף לחיות כדי לקלס לה', מדוע בפעם השלישית הצדיק עליו את הדין. ויש לבאר ע"פ המבואר בש"ע (א"ח סימן נג סט"ז) ששליח ציבור יש לו לסרב פעם ראשונה ושניה, ...