שלמא בעלמא

  האזינו (לב א), האזינו השמים ואדברה וגו'. ואיתא בדברים רבה (פי"א סימן ה) : א"ר מאיר: הלך מלאך המות אצל משה וא"ל: הקב"ה שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה. א"ל משה: לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה, מנין, שכתוב (תהלים קיח יז) לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. א"ל: משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר (שם יט ב) השמים מספרים כבוד אל. אמר ליה משה: ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְגוֹ'. בא אצלו פעם שניה. מה עשה משה, הזכיר עליו שם המפורש, וברח. מנין, שנאמר: (להלן פסוק ג) כי שֵׁם ה' אֶקְרָא. כיון שבא אצלו פעם ג' אמר: הואיל ומן השם הוא, צריך אני לצדק עלי את הדין. מנין, שנאמר (להלן פסוק ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. ולכאורה קשה אמאי לא הצדיק עליו את הדין מהפעם הראשונה, ומדוע חיכה עד הפעם השלישית. ואם עדיף לחיות כדי לקלס לה', מדוע בפעם השלישית הצדיק עליו את הדין. ויש לבאר ע"פ המבואר בש"ע (א"ח סימן נג סט"ז) ששליח ציבור יש לו לסרב פעם ראשונה ושניה, ...

נח (ו טז), צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ . ופרש"י, י"א חלון, וי"א אבן טובה המאירה להם . ואפשר לבאר בדרך צחות שבתיבה היה ייצור אנרגיה מזבל (דאל"ה מדוע נשמר הזבל בתיבה, ואין לומר שהתיבה היתה סגורה לחלוטין, שכן היה חלון וכן פתח לעוג ופתח לאורזילא כדאיתא בזבחים קיג ע"ב), וכן אנרגיה מהשמש, וזה הכוונה לחלון, והאבן טובה היתה צוברת את קרני השמש כדי לייצר גם מהם אנרגיה ( כמו שמצינו כיו"ב במערב הפנימי) ואולי היתה זו אבן שיש בה ליתיום כדי לצבור שם את האנרגיה. וראה בגור אריה למהר"ל מפראג שכתב שהיו שם חלון וגם אבן טובה.  

וירא (יח כה), חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כׇּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. ואיתא בבראשית רבה (פמ"ט סימן ט): אמר ר' אדא, נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה, מבול של מים אין אתה מביא מבול של אש את מביא, אם כן לא יצאת ידי שבועה. ולכאורה מצינו בכמה דוכתי דשרי להערים. ומאי שנא הכא. ועי' במש"כ בזה בס"ד בחי' קדושין (כא ע"א). וי"ל דשאני גבי המבול, שכן המבול בא לעולם בגלל שהערימו לגנוב פחות משוה פרוטה (כדאיתא בבראשית רבה פל"א סימן ה), ולכן בנידון זה אין להערים. וראה בס' הנותן אמרי שפר - דרשות מהראנ"ח (פרשת נח בדברי הרב בן המחבר) מה שביאר בזה שבהנהגת העולם בכלליות אין להתיר הערמה. וה"ה הכא לגבי סדום אין לו להקב"ה להערים, כי מדובר בעתידן של ערים שלמות. ועפ"ד המדרש יש לבאר הטעם שהקב"ה חיכה עד עכשיו כדי להודיע לאאע"ה על חורבן סדום, שכן הוא חיפש לקיים מצות הכנסת אורחים אף שהיה פטור בגלל המילה וכחום היום, וזה ההי...

תהלים (י יא), אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח.           אפשר לבאר עפ"ד הש"ס בברכות (מג סע"ב): פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, מאי תקנתיה, להדריה בקדושא דבי שמשי. והנה מצות הקידוש נלמדת מהפסוק (יתרו כ ז) זכור את יום השבת לקדשו (כדאיתא בפסחים קו ע"א), ולכן כש'שכח אל', דהיינו שלא מקדש, 'בל ראה', מאור עיניו אינו חוזר אליו. וראה כאן .  

פינחס (כה יא), ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי           והקשה בס' בינת שלמה מדוע עמד הקב"ה לכלות את שונאיהן של ישראל, והרי המתים במגפה כ"ד אלף הם אלה שהיו בכלל העונש ותו לא. ע"ש           וי"ל שבגלל קנאותו של פנחס, פחדו עם ישראל מעתה לחטוא, וא"כ הוא מנע עוד הרבה עבירות שיכלו להביא את שונאיהן של ישראל לידי כליון. 

ירמיה (א ו), לא ידעתי דבר כי נער אנכי . וביאר הרב חיד"א בס' חומת אנך שעל זה ענה לו הקב"ה שהגם שהוא נער, יש להם להביט אל המשלח ולא אל השליח. וכתב חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה (הפטרת פינחס) לבאר מדוע בחר בו ה' בהיותו נער, ולא בנביא מבוגר שיכבדוהו העם. ע"ש (ומה שכתב שם לבאר עפ"ד אאמו"ר נר"ו, כ"כ אאמו"ר נר"ו בספרו אהלי שם לירמיה כאן. ע"ש).      ואפשר לבאר עוד על פי דברי אאמו"ר נר"ו בספר אהלי שם על ישעיה בהקדמה, שהכל תלוי בנביא עצמו ולכן ישעיה שהיה מצויין מידת השמחה נבואותיו היו דברי ישועה ונחמה, מה שאין כן ירמיה. והביא מה דאיתא בתנא דבי אליהו רבה (טז) שמה נשתנה נבואת ישעיה מכל הנביאים שנבואותיו דברי טובה ושמחה שנבואותיו דברי טובה ונחמה, שהיה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר מכל הנביאים. ע"ש. ולכאורה קשה שכן מידת השמחה היא נצרכת לכל אדם כדי לקיים את מצוות התורה, ואיך אפשר לומר שירמיה הגיע למעלת הנבואה ללא שמחה. ויש לומר שהגיע למידת השמחה אולם מכיוון שעדיין היה נער, מידה...