אמור (כד י), ויצא בן אשה ישראלית וגו׳.

        פרש"י: מהיכן יצא, רבי לוי אומר, מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר, מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים בתמיה. ומתניתא אמרה, מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני, אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף. ע"כ.

וביאר בס' דברי דוד להט"ז: מעולמו יצא, נראה פירושו, דכל איש ישראל מן יום הולדו הוא נקשר בעולם העליון במקום קודש, וכשחוטא יוצא מאותו מקום שנקשר בו, וע"כ אמר ויצא. ע"כ. וראה עוד לחתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחי' עה"ת מש"כ בזה. 

ואפשר לבאר שרבי לוי מבאר שיצא מקדושת נשמתו הפנימית, ולכן טעה בהבנתו ופתר את הדברים בצורה חיצונית. שכן את לחם הפנים הוא הבין כאילו קוב"ה בעי למיכל, ואין זה כי אם שפע הפרנסה היורד לעולם ע"י לחם זה (כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קנג ע"ב). וכמו כן כשיצא מחויב לא הבין את פנימיות הדברים, שכן הוא התגייר (כפרש"י להלן בסמוך), ולכן מעלתו גבוהה יותר מבני השבטים, ואפילו יותר מבני אהרן, שכן לאחר שאמר דוד (תהלים קיח ב) יאמר נא ישראל, אמר יאמרו בני אהרן, ולאחר מכן הזכיר את המעלה העליונה ביותר 'יראי ה' - אלו הגרים' (כדאיתא באדר"נ נוסחא ב יח ח, רש"י תהלים קטו יא) ולכן אין לו לקבוע אהלו אצל בני שבט דן הנחותים ממנו, ואין זה אלא משום כבודו.