ירמיה (א ו), לא ידעתי דבר כי נער אנכי.

וביאר הרב חיד"א בס' חומת אנך שעל זה ענה לו הקב"ה שהגם שהוא נער, יש להם להביט אל המשלח ולא אל השליח. וכתב חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה (הפטרת פינחס) לבאר מדוע בחר בו ה' בהיותו נער, ולא בנביא מבוגר שיכבדוהו העם. ע"ש (ומה שכתב שם לבאר עפ"ד אאמו"ר נר"ו, כ"כ אאמו"ר נר"ו בספרו אהלי שם לירמיה כאן. ע"ש).

    ואפשר לבאר עוד על פי דברי אאמו"ר נר"ו בספר אהלי שם על ישעיה בהקדמה, שהכל תלוי בנביא עצמו ולכן ישעיה שהיה מצויין מידת השמחה נבואותיו היו דברי ישועה ונחמה, מה שאין כן ירמיה. והביא מה דאיתא בתנא דבי אליהו רבה (טז) שמה נשתנה נבואת ישעיה מכל הנביאים שנבואותיו דברי טובה ושמחה שנבואותיו דברי טובה ונחמה, שהיה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר מכל הנביאים. ע"ש. ולכאורה קשה שכן מידת השמחה היא נצרכת לכל אדם כדי לקיים את מצוות התורה, ואיך אפשר לומר שירמיה הגיע למעלת הנבואה ללא שמחה. ויש לומר שהגיע למידת השמחה אולם מכיוון שעדיין היה נער, מידה זו לא נקבעה עדיין בליבו עד כדי שתשנה את הנבואה, ולכן בתקופת החורבן בחר בו הקב"ה דווקא בהיותו נער, כדי שיעביר את נבואות החורבן כמות שהן ולא ישנה את הדברים לטובה. ועי' בירחון אור תורה (גליון קכד עמוד סו).