שלמא בעלמא

קדושים (כ יז), ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא. וכ' בס' תוספות השלם (אות ד): 'וראה את ערותה', שיש בה מום גדול ואין אדם רוצה לישא אותה, או 'היא תראה את ערותו' שיש בו מום גדול ואין אשה חפיצה בו, ומתכוונים לשם חסד, זהו 'חסד הוא', להראות לאדם שאין לו לומר אני רוצה לעשות חסד אפילו לסתור תורה, 'ערות אחותו גילה' ממש, 'עונו ישא', למה רוצה להיות חסיד יותר מהקב"ה שאסר זה לעשות. ע"כ (וראה לחתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה מש"כ בזה). לדברי התוספות, מדובר במקרה שבו לאחד האחים יש מום גדול המרתיע בני זוג פוטנציאליים, והאח השני מבקש לשאת אותו/ה רק כדי לגמול עמם חסד ולא להשאירם בבדידותם. התורה מדגישה כי גם במקרה כזה – "חסד הוא", ואין לאדם לנסות להיות "חסיד" יותר מהקב"ה שאסר גילוי עריות. על כך נאמר: "עֲוֹנוֹ יִשָּׂא". ​ בין חסד דור המבול לחסד של קין על פי יסוד זה ניתן לבאר את דב...