שלמא בעלמא

וישב (לז ח), ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו.          וכתב הרא"ש ז"ל בפי' עה"ת (הנדפס גם בס' הדר זקנים ובס' משנת הרא"ש) וז"ל: וא"ת איש כמוהו כיוסף נבון וחכם, איך היה מספר חלומותיו לעיני אחיו שחר שהיה יודע שהיו שונאין אותו על חלומותיו ועל דבריו, ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם. וי"ל דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלריא המאירה, ואמרינן (סנהדרין פט ע"א) הכובש נבואתו במיתה, פירוש המעלים ומכסה את הנבואה שהראו לו מן השמים, חייב מיתה בידי שמים. אמר, מוטב שאפול בידי אדם ומספק אנצל בידי שמים, משאפול בידי שמים חלילה, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו (שמואל ב כד יד). ע"כ.          וכ' בס' משנת הרא"ש וז"ל: ולכאורה קשה, דמפסוק זה ראיה להיפך, שהרי דוד אמר מוטב שאפול ביד ה'. ע"כ.          ואפשר לבאר דהנה הרא"ש ז"ל דקדק בדבריו שכ' גם בנפילה בידי אדם שההצלה היא ביד ה', ומהמשך הכתוב 'כי רבים רחמיו' ברור שאין הכוונה לעובר על דת, שכן האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו כדאיתא בב...

וישב (לז ב), ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. כתב הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (פר' ויחי, בהנד"מ דף לו ע"ב) וז"ל: וכבר כתבנו בקונטריסינו זה בכמה דוכתי טובא משם הקדמונים ז"ל (פרשת דרכים דרוש א) דיוסף ס"ל דדין האבות לא יצאו מכלל בני נח רק להחמיר אבל לא להקל, והשבטים ס"ל דיצאו מכלל בני נח אפילו להקל. ודבר זה למדוהו ממה שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם, שהיה אומר עליהם אוכלין אבר מן החי (ב"ר פר' פד סימן ז). והענין, שהם היו עושין כעובדא דגמרא דחולין (לג ע"א), הרוצה שיבריא יחתוך כזית מבית השחיטה ומולחו יפה יפה וכו' ומניחו עד שתמות הבהמה ואוכלו. וכהאי גוונא היו עושין גם השבטים. ואמנם היתר זה לא נמצא רק לישראל דתלי להו רחמנא בשחיטה, אבל לבני נח אסור, דהכל תלוי במיתה. ויוסף סבירא ליה דדינם כבן נח, ולכך אומר שהיו אוכלין אבר מן החי, והשבטים ס"ל דדינם כישראל ולכך אכלוהו. נמצא דיוסף שיטתיה הוא דדין האבות כב"נ, ולפי שיטתו נתפש על מחשבת אשת פוטיפר, שאמרו רז"ל (סוטה לו ע"ב) ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית ל...

וישב (לז ב), והוא נער. פרש"י, והוא נער, שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה. וכ' הרב אילת השחר ז"ל, לא מבואר איזה יופי נוסף ע"י משמוש בעינים (ורש"י לא כתב שצבעם). ע"כ. ועי' במש"כ בס"ד בחי' שבת (קח ע"ב) בהיזק המשמוש בעינים. וי"ל שהוא כמו שאמרו לי יוצאי פרס שכן המנהג שם שהזכרים מתקנים את עפעפיהם. ובדרך צחות י"ל, שהיה לו עדשות מגע.  [ נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפו) ובקו' פני חמה (וישב תשע"ב) ].

וישלח (לג יח), ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען.          והקשה בקו' מריח ניחוח (גליון עג דף כ ע"ב), 'אשר בארץ כנען' למה לי. עש"ב.          וי"ל עוד שמכיון ש'שלם' היינו שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, כמ"ש רש"י, היה צריך לומר שעדיין נשאר בענוותו, שכן 'כנען' לשון הכנעה, וכמ"ש הרב חת"ס ז"ל בס' תורת משה (פר' ויחי עמ' רכו ד"ה והעלה), והו"ד בס' אוצרות חתם סופר (ר"פ מקץ), שביאר ארץ כנען מלשון הכנעה וענוה. וכ"כ בס' נתיבות שלום למהרש"נ ברזובסקי ז"ל (פר' במדבר מאמר 'במספר שמות' ד"ה ובזה) בשם הרב חיד"א ז"ל בנצוצי אורות. ע"ש. וכ"כ מהר"י נחמיאש ז"ל בס' יוסף חן (פר' שלח). ועי' במש"כ בס"ד בחי' פר' שלח (יג יח) .                [נדפס בקובץ מריח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב)].

וישלח (לג ח), ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ויאמר למצא חן בעיני אדני. לכאורה מה שאל עשו, והרי כבר הסבירו לו שלוחי יעקב אבינו את מטרת המנחה. וראה עוד במה שהקשה בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז. ויש לבאר בהקדם מ"ש בספר עוד יוסף חי (פר' תולדות עה"כ ואחרי כן יצא אחיו בדיבור הב') לשאול על תגבורת יעקב אבינו על עשו, ועל שליטתו בעוה"ז, אחר שחלקו המזלות שלהם את העולמות בעת היותם בבטן, ועשו לקח עוה"ז, דנמצא אין ליעקב שליטה בעוה"ז, ואיך הוא שולט ונהנה מטוב עוה"ז. ע"ש מה שתירץ. וע"ע להרמ"ז מהר"י צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד למר אביו הרמ"ז מהר"ד ז"ל (בהנד"מ עמ' קמ), ולהרמ"ז מהר"ר אוחנה ז"ל בס' פרשת רא"ה (פר' וישלח ד"ה ויצו), ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' ריח), ובס' שבות יהודה הנ"ל (תולדות פכ"ז פכ"ח ופל"ד, ויצא פכ"ח פ"כ, ס"פ משפטים, תרומה פכ"ה פ"ב), ובס' קול תודה על אסתר (ט י ד"ה ועוד אפשר), ובס' שער...

וישלח (לב כה), ויאבק איש עמו.              וכתב הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ד"ה בגמרא): בגמרא חולין פרק גיד הנשה (צא ע"א) איתא פלוגתא, חד אמר כגוי נדמה לו, וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו. נראה דכוונתו דהיה ליעקב ב' חטאים, א' של ב' אחיות, שבחו"ל לא קיים התורה, ובאמת כל מקום מושבו השכינה עמו והיה כארץ ישראל, ושנית שלא קיים כ"ב שנה מצות כיבוד אב ואם וכו', והיינו פלוגתייהו מ"ד כגוי נדמה היינו שהיה לו עליו חטא ב' אחיות שהחזיק עצמו בחו"ל לבן נח, ומ"ד כת"ח היינו שהיה לו אחיזה בחטא שלא קיים כיבוד אבותיו, היינו שהחזיק עצמו כת"ח שגדול ת"ת יותר מכאו"א (מגילה טז סע"ב). ע"כ. ועי' בהערה שם.          וי"ל עוד איפכא דמ"ד כנכרי נדמה לו היינו משום ביטול מצות כיבוד אב ואם, שנכרי אינו מצווה עליה כדאיתא בנזיר (סא ע"א) ובסנהדרין (נו ע"ב). וע"ע בזה בס"ד בגליון ספר פריו יתן (דף תרמד ע"ב). ומ"ד כתלמיד חכם נראה לו, היינו בהקדם דברי המהר"ל מפראג בגור א...

וישלח (לב כה), ויותר יעקב לבדו.              הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת: אחז"ל (חולין צא סע"א), על פך קטן, שצדיקים אינם פושטין ידיהם בגזל. ע"כ. כי יעקב איש א'מ'ת', ואם תצרף לאמת מספר פ'ך', יהיה 'ישראל', וזה רצה יעקב לתקן בבדידות באותו מקום, ובא שרו של עשו ובלבלו, ותקע כ'ף' היינו פ'ך', ומכל מקום נצח יעקב, ולא שלחו כי אם ברכו וקרא שמו ישראל. עכ"ד ז"ל.          והנה 'ישראל' הוא השם המורה על התגברות והצלחה על השונאים [כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל שם להלן (פסוק כט ד"ה ויאמר לא יעקב)], וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים [וכמ"ש הרמב"ן (לעיל פסוק ד) והרב חתם סופר ז"ל שם (לעיל פסוק ו ד"ה ואשלחה להגיד לאדוני)], ונרמז בזה גם ענין נס חנוכה [וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל שם (להלן פסוק ל ד"ה ויאמר למה זה). וכ"כ בס' שער יששכר (מאמרי כסלו טבת מאמר ימי אורה אות מא ד"ה ובזה, ואות סט, ואות ע ד"ה ועוד) בשם האר"י ז"ל בשער הכוונות. וע"ע...

וישלח (לג ב), ואת לאה וילדיה אחרונים. ופרש"י כתב אחרון אחרון חביב.              וכ' אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה וז"ל: ותמוה הלא מדובר בפיקוח נפש, ובפיקוח נפש מה שייך חביבות. ולהלכה גם כן איננו נכון, שהלא בהוריות (פ"ג מ"ז) האיש קודם לאשה להחיות, ואחרי כן (במשנה ח) מובא סדר הקדימות, אם כן היה צריך לשים את הילדים יותר מאוחר מהנשים ומדוע שם את רחל אחרי הילדים של לאה, הרי האיש קודם לאשה. ע"כ.              וי"ל בהקדם הקושיא מדוע האיש קודם לאשה, והרי יכול להיות שבמשך הדורות תהיה הרבה יותר תועלת מאשה זו ומצאצאיה. וצריך לומר שהטעם הוא מכיון שאין אתנו יודע דבר זה, לכן אין לנו אלא מה שעינינו רואות. אולם יעקב אבינו ע"ה היתה לו רוה"ק, וידע התועלת המרובה מלאה וילדיה ורחל וילדיה, ושהיא יתירה על תועלת השפחות וילדיהן, ולכן העדיפם. ובדומה לזה כ' אאמו"ר נר"ו שם (לעיל לב כג) ע"ד דינה שהטענה על יעקב אבינו היתה שמכיון שראה ברוה"ק וידע שלא תתקלקל דינה, לא שייך בו דיהא דלא ישיא בתו לעם הא...