וישלח (לב כה), ויאבק איש עמו.

             וכתב הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ד"ה בגמרא): בגמרא חולין פרק גיד הנשה (צא ע"א) איתא פלוגתא, חד אמר כגוי נדמה לו, וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו. נראה דכוונתו דהיה ליעקב ב' חטאים, א' של ב' אחיות, שבחו"ל לא קיים התורה, ובאמת כל מקום מושבו השכינה עמו והיה כארץ ישראל, ושנית שלא קיים כ"ב שנה מצות כיבוד אב ואם וכו', והיינו פלוגתייהו מ"ד כגוי נדמה היינו שהיה לו עליו חטא ב' אחיות שהחזיק עצמו בחו"ל לבן נח, ומ"ד כת"ח היינו שהיה לו אחיזה בחטא שלא קיים כיבוד אבותיו, היינו שהחזיק עצמו כת"ח שגדול ת"ת יותר מכאו"א (מגילה טז סע"ב). ע"כ. ועי' בהערה שם.

         וי"ל עוד איפכא דמ"ד כנכרי נדמה לו היינו משום ביטול מצות כיבוד אב ואם, שנכרי אינו מצווה עליה כדאיתא בנזיר (סא ע"א) ובסנהדרין (נו ע"ב). וע"ע בזה בס"ד בגליון ספר פריו יתן (דף תרמד ע"ב). ומ"ד כתלמיד חכם נראה לו, היינו בהקדם דברי המהר"ל מפראג בגור אריה (ויגש מו י) על הקושיא שאיך יעקב נשא ב' אחיות, שעשה זאת ע"פ רוה"ק. עש"ב. וביאר המו"ל (בהוצאת מכון ירושלם) דהיינו שעשה כן לפי רוחב דעתו. ונראה הביאור בזה, שמכיון שקיום המצוות אצל האבות לא היה בדרך חיוב, לכן כשראו שהדבר חשוב ביותר, עשוהו למרות היותו כנגד חוקי התורה. ושו"ר שכן מוכח מדברי דעת זקנים לבעלי התוס' (וישב לז לה). ע"ש. והו"ד בתוס' השלם עה"ת (שם אות א). וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (מקץ מא מה) ובמש"כ בס"ד בחי' לירושלמי (שבת פ"א ה"ב). וא"כ רק ת"ח יכל לבטל מה שכתוב בתורה, שכן עליו לשקול את טעמי המצוה ותועלתה מחד ואת התועלת מביטולה באותו מקרה מחד. ולכן כת"ח נראה לו.