וישלח (לג ח), ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ויאמר למצא חן בעיני אדני.

לכאורה מה שאל עשו, והרי כבר הסבירו לו שלוחי יעקב אבינו את מטרת המנחה. וראה עוד במה שהקשה בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז.

ויש לבאר בהקדם מ"ש בספר עוד יוסף חי (פר' תולדות עה"כ ואחרי כן יצא אחיו בדיבור הב') לשאול על תגבורת יעקב אבינו על עשו, ועל שליטתו בעוה"ז, אחר שחלקו המזלות שלהם את העולמות בעת היותם בבטן, ועשו לקח עוה"ז, דנמצא אין ליעקב שליטה בעוה"ז, ואיך הוא שולט ונהנה מטוב עוה"ז. ע"ש מה שתירץ. וע"ע להרמ"ז מהר"י צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד למר אביו הרמ"ז מהר"ד ז"ל (בהנד"מ עמ' קמ), ולהרמ"ז מהר"ר אוחנה ז"ל בס' פרשת רא"ה (פר' וישלח ד"ה ויצו), ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' ריח), ובס' שבות יהודה הנ"ל (תולדות פכ"ז פכ"ח ופל"ד, ויצא פכ"ח פ"כ, ס"פ משפטים, תרומה פכ"ה פ"ב), ובס' קול תודה על אסתר (ט י ד"ה ועוד אפשר), ובס' שער שמעון (מע' הי' אות ז), ובקובץ זרע יעקב (עמ' רצט), ובקובץ כתר מלוכה (גליון יא עמ' ו) מ"ש בזה.

ואפשר לבאר דזו היא שאלת עשו ליעקב, מי לך, דהיינו מדוע הוא שלך, כל המחנה הזה אשר פגשתי, והרי הכל שייך לי לפי חילוק העולמות בבטן אמנו. ועל זה ענה יעקב, שאם עשו וצאצאיו לדורותיו היו מתנהגים בטוב עם ישראל, באמת לא היו צריכים עם ישראל לטוב העוה"ז, אבל עכשיו שעשו וזרעו מצירים לעם ישראל, זקוקים עם ישראל להתעשר כדי להשיב פני הרעה בכוחם הבא להם על ידי עשירותם, וכן בשוחד כספי ממש, "למצא חן בעיני אדני".

ועוד י"ל בהקדם מה דאיתא בתיקוני זוהר (תיקון ו) שבני אדם המבקשים הב לנא מזונות וכו' מהקב"ה ביום הכיפורים, דואגים רק לעצמם ולא דואגים לאקמא שכינתא מעפרא, והם ככלבים הנובחים הב. עכת"ד. וה"ה אם הדבר שהוא מבקש לא יהיה לטובתו הרוחנית, ולכן לא נענית בקשתו, והוא מפציר ורוצה שיתקיים הדבר, שכן בזה נראית כוונתו שהיא גשמית גרידא. אי נמי אם נתנו לו כבר מן השמים כדי פרנסתו, והוא מבקש שוב הב, להרבות בממון להתענג בו. וראיתי בקונטרס באר הפרשה שביאר דאם מבקש למען שמו יתברך שיהיה בריא וחזק לעבודתו לא דמי לכלב, שכן אז בבקשה היא למטרה רוחנית ולא גשמית. ע"ש.

ועפ"ז י"ל שעשו שאל ליעקב 'מי לך (עם האותיות בגימטריא כלב) כל המחנה הזה אשר (במ"ק עם האותיות בגימטריא לנא במ"ק, גם 'מי לך' עם הכולל במ"ק בגימטריא לנא במ"ק, גם 'לך כל' במ"ק בגימטריא לנא עם הכולל) פגשתי', מדוע יש לך עושר גדול ככלב הזה הרוצה עוד ועוד ללא מטרה רוחנית. והשיב לו יעקב 'למצא חן (בגימטריא למען ה' עם התיבות והכולל) בעיני אדוני', שרוצה הוא בעושר כדי שילמד דעת את העם, ואם הוא עני אפשר להמליץ עליו את דברי הכתוב (קהלת ט טז) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים (ועי' בקהלת רבה שם), וכן כדי ללמוד צריך ממון כדתנן (אבות פ"א מ"ו) וקנה לך חבר, והיינו בממון כמו שביארו ברע"ב ובתפארת ישראל שם. ואמרו בתענית (ז ע"א) ובמכות (דף י ע"ב) ויותר למדתי מחברי. ועי' בתוספות יום טוב (אבות שם). וכן כדי שתשרה שכינה עליו ויוכל להנבא, שכן אין השכינה שורה אלא על חכם ועשיר וכו' כדאיתא בשבת (צב ע"א) ובנדרים (לח ע"א), ולכן את הסולם ראה בחלום ולא בנבואה כמו שביאר בס' שמע שלמה (פרשת ויצא), והו"ד בס' שבות יהודה הנ"ל (מהדורה שניה פרשת ויצא עמוד מד בהערה). ו'חן' ראשי תיבות ח'כמה נ'בואה, שעל ידי העושר יוכל ללמוד וללמד כראוי ויגיע לדרגת הנבואה.

והנה במש"כ לעיל בענין מה שחילקו בעולמות יעקב ועשו, ראה למוהריב"ו בשו"ת ויאמר יצחק (י"ד סימן צט, ובהנד"מ סימן נה) שנשאל בענין התלמוד תורה שבגיברלטר, אם מותר להם לקבל כסף מהממשלה, וכתב שיש לאסור כי אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן (כדאיתא בשבת קיט ע"ב), ואינו בדין שיהיה לגויים חלק בזה, כי ידוע הוא מה שאמרו חז"ל שיעקב ועשו חלקו העולמות, ועשו זכה בעולם הזה, וא"כ מה שאנו נהנים מהעולם הזה הוה ליה גזל, אלא על פי מאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, נמצא שאילולי ישראל העוסקים בתורה היה העולם מתמוטט והולך, וא"כ מה שנהנים ישראל מהעולם הזה הוה ליה כמציל מזוטו של ים, אחר שהם מקיימים את העולם, ועיקר קיום העולם הוא בהבל פיהם של תשב"ר, כמו שכתוב בגמ' אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, וא"כ אם יתנו גם הם חלקם בהוצאה זאת, הרי יש להם חלק בקיום העולם, ומה שאנו נהנים מחלקם בעולם הזה הוה ליה גזל. עש"ב. ויש לבאר על פי זה מה שקבעו ברית ותורה בברכת המזון שלכאורה מה השייכות של דברים אלו לברכת המזון. ולדברי מוהריב"ו ניחא, שלולא הברית והתורה, מאכלנו גזול הוא, ולכן יש להזכירם בברכת המזון.

ולכאורה יש להקשות מדברי מור"ם בהגה (ח"מ סימן רנט ס"ז) שאע"פ שהמציל מזוטו של ים וכיו"ב הרי אלו שלו אפילו הבעל עומד וצווח, מ"מ טוב וישר להחזיר. וי"ל דשאני גוי שאין בזה ענין להחזיר לו. אולם עדיין יקשה ממש"כ בש"ע (ח"מ סימן רסו ס"א) שבמקום שיש חילול השם אבידת הגוי אסורה וחייב להחזירה. והסמ"ע (שם אות ג) הביא דברי מר"ן בבית יוסף דהיינו שמצאו במקום שרוב ישראל והגוי לא יסבור שנפל ממנו האבידה, אלא שישראל המצויים שם גנבוהו ממנו. והעיר בביאור מהרא"ח (שם אות א) שהרב באר הגולה (אות ד) גריס 'מצאוהו'. וא"כ ה"ה גבי זוטו של ים שעומד וצווח על היהודי שיחזיר לו, מסתברא שחייב להחזירו מפני חילול השם. וא"כ צ"ע דברי מוהריב"ו.

ולכן י"ל כדברי המלבי"ם (שמות טז ז) שהוא מכבוד ה' שיזמין טרף לכל בריותיו, כמ"ש מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ר"ל שמצד שנתן חיים מוטל עליו החיוב לתת מזונות, שאל"כ נתן את החיים לרעה ואין זה מכבודו. ע"ש. ופרנסתנו היא בשביל כבודו ולה' הארץ ומלואה, ואין בזה משום גזל.

ועל פי זה יבואר הטעם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (כדאיתא בביצה טז ע"א), כי על הקב"ה לקבוע כמה מגיע לכל אדם כדי שיתעלה כבודו יתברך.

ובזה גם יבואר הטעם שרבי מכבד עשירים (כדאיתא בעירובין פו ע"א), כי אם הקב"ה קצב לו עושר, זה בגלל שעושר זה מגדיל כבודו יתברך, וא"כ יש לכבד את העשיר שהקב"ה בחר בו להגדיל כבודו יתברך, ואם הוא מכבד בעושרו את ה', הקב"ה מכבדו, כמאמר ה' 'כי מכבדי אכבד' (שמואל א ב ל), ועלינו להדבק במדותיו ולכבד את מי שה' מכבדו.

והנה גם לפי מה שנראה שיש להחזיר לנכרי בזוטו של ים, שאני היכא שהוציא הוצאות כדי להציל את החפץ, שכן אז ברור שאין חילול השם אם גובה ממנו את ההוצאות, וגם לגבי הישר והטוב מסתברא מילתא שאם גובה ההוצאות הרי זה הישר והטוב. ולפי זה יבואר מה שאמרו בביצה (שם) שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה. ולכאורה קשה מאי שנא הני מצוות דוקא שנאמר בהם חוץ, ולא אמרו כן על כל הוצאה לצורך מצוה. ויש לומר שמכיון שנאמר ברית גבי שבת וכן גבי תורה (ובמיוחד גבי לימוד תינוקות של בית רבן כמ"ש מוהריב"ו שם), לכן הוצאות אלו ברור שאפשר לקחתם מממונו של עשו בעולם הזה ואין בזה משום חילול השם.

ואפשר ליישב דברי מוהריב"ו שמכיון שהקב"ה הציע לעשו את התורה ולא רצה לקבלה (כמ"ש רש"י וזאת הברכה לג ב), א"כ איבד את העולם הזה אבידה מדעת, ובכהאי גוונא ליכא חילול השם אם המציל מזוטו של ים אינו מחזיר. ובזה מבואר הטעם שכשהציע הקב"ה את התורה לכל האומות, פתח בעשו תחילה (וכמ"ש רש"י שם), כי היה צורך מיוחד בזה בגלל חלוקת העולמות.

ועוד תירץ ידידי הדו"מ מהר"ר רחמים שעיו נר"ו, שמכיון שהגויים שכחו כבר מענין חלוקת העולמות, א"כ אין בזה חילול השם.

[נדפס בחלקו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפה), ובקו' פני חמה (פר' וישלח תשע"ב), וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ז)].