וישב (לז ב), ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.

כתב הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (פר' ויחי, בהנד"מ דף לו ע"ב) וז"ל: וכבר כתבנו בקונטריסינו זה בכמה דוכתי טובא משם הקדמונים ז"ל (פרשת דרכים דרוש א) דיוסף ס"ל דדין האבות לא יצאו מכלל בני נח רק להחמיר אבל לא להקל, והשבטים ס"ל דיצאו מכלל בני נח אפילו להקל. ודבר זה למדוהו ממה שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם, שהיה אומר עליהם אוכלין אבר מן החי (ב"ר פר' פד סימן ז). והענין, שהם היו עושין כעובדא דגמרא דחולין (לג ע"א), הרוצה שיבריא יחתוך כזית מבית השחיטה ומולחו יפה יפה וכו' ומניחו עד שתמות הבהמה ואוכלו. וכהאי גוונא היו עושין גם השבטים. ואמנם היתר זה לא נמצא רק לישראל דתלי להו רחמנא בשחיטה, אבל לבני נח אסור, דהכל תלוי במיתה. ויוסף סבירא ליה דדינם כבן נח, ולכך אומר שהיו אוכלין אבר מן החי, והשבטים ס"ל דדינם כישראל ולכך אכלוהו. נמצא דיוסף שיטתיה הוא דדין האבות כב"נ, ולפי שיטתו נתפש על מחשבת אשת פוטיפר, שאמרו רז"ל (סוטה לו ע"ב) ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית לט יא), חד אמר וכו' וחד אמר לעשות צרכיו עמה, א"כ יענש עליה, שקיי"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) בישראל אין הקב"ה מעניש על המחשבה של שאר עבירות חוץ ממחשבות עבודה זרה, אבל בב"נ תפוסים על המחשבה רעה וכו', וא"כ לפי שיטת יוסף דס"ל שדינם כב"נ, א"כ נתפש על מחשבת פיגול אשת פוטיפר. ע"ש. וע"ע בקו' המאור (ניסן תשע"ד עמ' מח).

וכתב אחי מהר"ר יוסף נר"ו בהערה שם וז"ל: לכאורה היינו דוקא באופן שנאנס ולא עשאה, אבל באופן שלא עשה מחמת שחזר ממחשבתו הרעה לא יענש. ע"כ. וי"ל דמכיון שמחמת דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו חזר בו כדאיתא בסוטה (לו ע"ב), א"כ הוי נאנס ולא עשאה. ואפשר לומר כמ"ש בס' חזון עובדיה על הגש"פ (עה"פ הים ראה וינוס) בשם המפרשים, דלאו דוקא דמות דיוקן אביו ראה, אלא "שראה והתבונן במעלת יעקב אביו, שבן פ"ד שנה לא ראה קרי, כמ"ש כחי וראשית אוני (יבמות עו ע"ב)". ע"כ. וא"כ לא חשיב אונס, אלא שחזר בו. וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (להלן לט יא).

ויש להקשות עוד ע"ד הרמ"ז ז"ל, שהרי מחשבת גילוי עריות היא גופא עבירה, דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם [כמ"ש בפי' הראב"ן הירחי למס' כלה (עמ' יד-טז). וע"ע בזה למהר"י אירגאס ז"ל בשו"ת דברי יוסף (סימן ס), ולהרב חיד"א ז"ל בס' כסא דוד (דרוש יב לשבת כלה דף נד ע"א ד"ה לא תנאף, ודרוש כז לשבת תשובה דף קכה ע"ד ד"ה עריות), ולמהר"ח ביז'ה ז"ל בס' חיים עד העולם (דרוש ח לשבת הלבשה, בהנד"מ עמ' רצא והלאה), ולמהר"ע יוסף ז"ל בס' מאור ישראל ח"ב (יומא כט ע"א), ובקובץ תשובות למהרי"ש אלישיב ז"ל (ח"ב סימן כח בדברי הרב השואל ז"ל אות א). ואחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו (מח"ס פריו יתן) כתב לי בזה וז"ל: כעת ראיתי במדרש משנת רבי אליעזר פרשה ט' שכתוב להדיא שלא מצטרף למעשה ע"ש. וגם שדי חמד (כללים מע' המ' כלל כ) כתב שדעת מהרלנ"ח והחיד"א שגם בעריות לא מצטרפת. ע"ש באורך. עכ"ד נר"ו [ועיינתי בס' שדי חמד שם, וראיתי שהביא כן בשם הרב חיד"א בכמה דוכתי, ולא זכר מדברי הרב חיד"א בס' כסא דוד הנ"ל שכ' איפכא]. וכן מוכח מדברי הרמ"ע מפאנו בס' גלגולי נשמות (סימן סד) שכתב גבי ג"ע שאין מחשבה רעה מצרפה למעשה. ושוב אמר לי אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו שבילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ע"ז כ ע"ב) ציינו להרבה אחרונים שחלקו על הרב שדי חמד, ושבס' סעדו לבכם למהר"א הכהן משאלוניקי (סוף חולין) גם הוא כתב בזה, והביא עוד מדברי המפרשים. ואמ"א. גם הראה לי שבס' כללי המצוות למהר"י גיקטילייא (אות הרהור, עמוד נט) כתב שדוקא מחשבת ע"ז נתפס עליה כמעשה, משא"כ מחשבת עריות], ולא מדין מחשבת עבירה נגעו בה. גם עי' בעלון היא שיחתי (מטו"מ תשס"ו) שכ' בשם ספר שדה יצחק, שלצדיקים מענישים גם על מחשבה רעה. וכ"כ מהר"ח ביז'ה ז"ל בס' חיים עד העולם הנ"ל (בהנד"מ דף רצד ע"ב ודף רצו ע"ב ודף רצז ע"א ד"ה הדרן). ע"ש.

וכתב לי ע"ז אחי מהר"ר יוסף נר"ו (במכתבו מיום ג שבט תש"ע) שיש ליישב דברי הרמ"ז ז"ל שגם הוא מודה "שהקב"ה מעניש על מחשבת עריות שהיא גופא עבירה, אמנם כוונתם שאע"פ שהיא עבירה אינה עריות גופא, והעונש עליה אינו כעונש שיש על הדבר שהיה במחשבתו לעבור" [ובזה ביאר גם מש"כ בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (ליקוטים עמ' שלח ד"ה וקשה) שהמהרהר באשה אין מחשבתו מצטרפת למעשה. ע"ש]. ע"כ. ולכן בנידון הרמ"ז ז"ל אף אם עבר יוסף על איסור מחשבת עריות, עדיין אפשר להחשיב גבי יעקב שהיתה מיטתו שלימה כל זמן שבניו לא עברו עבירות חמורות. ויש להעיר שהדבר תלוי אם מחשבה דהוי כמעשה היינו כמעשה ממש או פחות ממנו, ועי' בזה במ"ש בס"ד בחי' קדושין לט ע"ב אות ג.

והנה הרמ"ז ז"ל שם (בהנד"מ עמ' לח) כתב שליוסף דס"ל שדינם כדין בני נח לכן הסכים לקבור את יעקב בא"י למרות דברי הזוהר (פר' ויחי דף רכה סע"ב) שיש בזה משום (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי, מכיון שא"י לא התקדשה ע"י מה שהחזיק בה אברהם אבינו, שכן אין בן נח קונה בחזקה. ע"ש. וצ"ע, שהרי ליוסף ס"ל דיש להם לקיים גם חומרות ישראל, וא"כ היה לו להחמיר ולא להסכים לקבורת אביו בא"י. והשיב לי בזה אחי כמוהר"ר יוסף נר"ו (במכתבו מיום ז כסלו תש"ע) בזה"ל: אפשר שלדיני ממונות לא שייך להחמיר דקיי"ל קולא לנתבע, וממילא ודאי לא קנו ולא נתקדשה הארץ בודאי. ע"כ. ודפח"ח.

וכן יש להקשות עוד עמ"ש הרמ"ז ז"ל שם דס"ל ליעקב שיצאו מכלל בני נח, ולכן ביקש מיוסף שישבע לו, שכן דין שבועה נוהג בישראל ולא בבן נח, ורצה להכריח את יוסף שיסבור שדין ישראל גמור יש להם, ויוסף הסכים בזה לדעת אביו, וחזר בו מסברתו, ולכן נשבע. ע"ש. והדברים צ"ע, שכן גם ליוסף שיש עליהם להחמיר גם כדיני ישראל, א"כ בודאי שיזהר בקיום השבועה, ואין בזה ראיה שחזר מסברתו.

ובעיקר הענין אי בני נח מצווים על השבועה, עי' במשנה למלך (פ"י מהל' מלכים ה"ז, בהנד"מ עמ' רפד ד"ה שוב) ובס' המפתח (שם). ואאמו"ר נר"ו בתשובה אלי כת"י (מיום ז חשון תשס"ד) כתב שבהשקפה ראשונה נראה לו להחמיר בזה, ושבאנציקלופדיה תלמודית (עמוד שנז) כתבו שאולי נכלל איסורה בברכת השם. ע"ש. ולפי"ז אין ראיה ממה שהשביעו יעקב לענין אי דינם כב"נ או כישראל.

והנה על דברי יוסף לאחיו (ויחי נ כ) "ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה", כתב הרב אור החיים ז"ל: והרי זה דומה למתכוין להשקות חבירו כוס [סם ה]מות והשקהו כוס יין, שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים. ע"כ. ומכאן ראיה דס"ל ליוסף שדינם כישראלים גמורים ואפילו להקל, דאילו לבני נח מחשבתם הרעה מצטרפת למעשה וכנ"ל. וא"כ לא ס"ל להרב אור החיים ז"ל כדברי הרב פרשת דרכים ז"ל דיוסף ס"ל דהיה להם להחמיר כדיני ב"נ. אלא אם נאמר כדברי הרמ"ז ז"ל הנ"ל, שיוסף חזר בו מסברתו לפני פטירת אביו. וע"ע באור החיים (וישב לז כ) דמוכח מדבריו שהשבטים ס"ל שיש להם דין ב"נ. וע"ע באור החיים (וישב לח כד, לט ט) ובמש"כ אאמו"ר בס' על האור החיים הקדוש (ס"פ מקץ). 
       [נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפו) ובקו' פני חמה (פר' וישב תשע"ב)].