וישלח (לב כה), ויותר יעקב לבדו.

             הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת: אחז"ל (חולין צא סע"א), על פך קטן, שצדיקים אינם פושטין ידיהם בגזל. ע"כ. כי יעקב איש א'מ'ת', ואם תצרף לאמת מספר פ'ך', יהיה 'ישראל', וזה רצה יעקב לתקן בבדידות באותו מקום, ובא שרו של עשו ובלבלו, ותקע כ'ף' היינו פ'ך', ומכל מקום נצח יעקב, ולא שלחו כי אם ברכו וקרא שמו ישראל. עכ"ד ז"ל.

         והנה 'ישראל' הוא השם המורה על התגברות והצלחה על השונאים [כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל שם להלן (פסוק כט ד"ה ויאמר לא יעקב)], וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים [וכמ"ש הרמב"ן (לעיל פסוק ד) והרב חתם סופר ז"ל שם (לעיל פסוק ו ד"ה ואשלחה להגיד לאדוני)], ונרמז בזה גם ענין נס חנוכה [וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל שם (להלן פסוק ל ד"ה ויאמר למה זה). וכ"כ בס' שער יששכר (מאמרי כסלו טבת מאמר ימי אורה אות מא ד"ה ובזה, ואות סט, ואות ע ד"ה ועוד) בשם האר"י ז"ל בשער הכוונות. וע"ע בקובץ מריח ניחוח (גליון עא דף יב ע"ב)], ונס חנוכה נעשה ע"י פ'ך' קטן טהור, דהיינו כשהתאמצו לטהר את העם והמקדש, וזה מה שגרם להם לעבור ממדרגת 'יעקב' שהיו מושפלים [וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל שם להלן (ר"פ ויחי ד"ה ויחי הג') בהגדרת שם יעקב], תחת עול היוונים למדריגת 'ישראל' להתגבר על שונאיהם.

        [נדפס ברובו בקו' מריח ניחוח (גליון עג דף יט ע"א)].