וישלח (לג ב), ואת לאה וילדיה אחרונים. ופרש"י כתב אחרון אחרון חביב.

             וכ' אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה וז"ל: ותמוה הלא מדובר בפיקוח נפש, ובפיקוח נפש מה שייך חביבות. ולהלכה גם כן איננו נכון, שהלא בהוריות (פ"ג מ"ז) האיש קודם לאשה להחיות, ואחרי כן (במשנה ח) מובא סדר הקדימות, אם כן היה צריך לשים את הילדים יותר מאוחר מהנשים ומדוע שם את רחל אחרי הילדים של לאה, הרי האיש קודם לאשה. ע"כ.

             וי"ל בהקדם הקושיא מדוע האיש קודם לאשה, והרי יכול להיות שבמשך הדורות תהיה הרבה יותר תועלת מאשה זו ומצאצאיה. וצריך לומר שהטעם הוא מכיון שאין אתנו יודע דבר זה, לכן אין לנו אלא מה שעינינו רואות. אולם יעקב אבינו ע"ה היתה לו רוה"ק, וידע התועלת המרובה מלאה וילדיה ורחל וילדיה, ושהיא יתירה על תועלת השפחות וילדיהן, ולכן העדיפם. ובדומה לזה כ' אאמו"ר נר"ו שם (לעיל לב כג) ע"ד דינה שהטענה על יעקב אבינו היתה שמכיון שראה ברוה"ק וידע שלא תתקלקל דינה, לא שייך בו דיהא דלא ישיא בתו לעם הארץ. וה"ה הכא שהדין ישתנה.

         ואפשר להוסיף בזה מש"כ המהר"ל מפראג ז"ל בגור אריה (ויגש מו י) על הקושיא שאיך יעקב נשא ב' אחיות, שעשה זאת ע"פ רוה"ק. עש"ב. וביאר המו"ל (בהוצאת מכון ירושלם) דהיינו שעשה כן לפי רוחב דעתו. ונראה הביאור בזה, שמכיון שקיום המצוות אצל האבות לא היה בדרך חיוב, לכן כשראו שהדבר חשוב ביותר, עשוהו למרות היותו כנגד חוקי התורה. ושו"ר שכן מוכח מדברי דעת זקנים לבעלי התוס' (וישב לז לה). ע"ש. והו"ד בתוס' השלם עה"ת (שם אות א). וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (מקץ מא מה). 

        [נדפס ברובו בעלון פני חמה (וישלח תשע"ב)].