ויצא (לא מא), ותחלף את משכורתי עשרת מונים.

ולכאורה קשה, אמאי לא מצינו שהוכיח יעקב את לבן על רוע מעלליו, כי אם עתה כשטען עליו לבן, כי אז הוכיחו יעקב על פניו [ומוכח מכאן שלא הוכיחו לפני כן, שכן לא ענה לבן על טענות יעקב, ואם כבר הוכיחו יעקב מלפנים, א"כ לא היה טוען עליו לבן כלום עכשיו שברח]. ובבראשית רבה (פע"ה סימן יא) איתא שיעקב שלח המלאכים לעשו כדי להחזירו בתשובה. וכ' מהר"א רייך ז"ל בס' משאת בנימין (פר' וישלח סימן מו) שבלי ספק הוכיח יעקב את עשו כל יום ויום על אולתו ועל רוע מעלליו. ע"כ. ומאי שנא עשו מלבן.

וי"ל שידע יעקב שלא ישמע לו לבן [ושו"ר שכ"כ בקו' הערות התמימים ואנ"ש שי"ל במונטריאל (גליון נו עמ' ד)], ואיתא ביבמות (סה ע"ב) שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואפשר לבאר הטעם שלא ישמע לו לבן עפמ"ש הרב בן איש חי ז"ל (דרושים לפר' טהרות בסופו) שהמוכיח צריך שיוכיח וכוונתו לש"ש, דאל"ה אין תוכחתו מועילה. והביא מעשה שאירע בזה. ע"ש. והו"ד בס' אבותינו ספרו לנו על זמירות שבת ובהמ"ז (עמ' תנג). ועי' בס' אביהם של ישראל ח"א (עמ' פט) שכן נהג מהר"מ אליהו ז"ל. וע"ע במש"כ בגליון ספר אוצר הפרשה לאאמו"ר נר"ו (בראשית דף ריד ע"א ד"ה ונראה). ולכן מכיון שיעקב היתה לו טינה בליבו על לבן על שעשקו, כמו שראינו כאן שטען עליו שהחליף את משכורתו, לכן לא הוכיחו. ואולי אפשר לומר שאף אם יעקב היה מוכיחו ללא פניות כלל, מ"מ לבן היה חושב שיעקב מוכיחו לתועלת עצמו, וגם כהאי גוונא אינה מועילה התוכחה. 

[נדפס ברובו בקו' קול התורה שי"ל במיקסיקו (פר' ויצא תשע"א). וברבעון קרית ספר (אדר תשע"א עמ' קיח). ובס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפה). ובקובץ פני חמה (פר' ויצא תשע"ב)].