תולדות (כה יט), ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק.

וכ' בפי' הרא"ש (שבס' הדר זקנים): הוליד גימטריא דומ"ה. וביאר בס' משנת הרא"ש עפ"ד חז"ל (ב"מ פז ע"א וב"ר פנ"ג ס"ו ומדרש תנחומא תולדות סימן א) שקלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם שלא יאמר שנולד מאבימלך. וכ"כ בתוס' השלם עה"ת (אות ז): הוליד בגימ' דומה, כדי שלא יאמרו בן אבימלך הוא וכו'. וכ"כ עוד שם (אות ט).

ועוד י"ל עפמ"ש הרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד ע"פ מה שאמרו רז"ל [לקוטי תורה להאר"י (פר' חיי שרה עה"פ מה' יצא הדבר), וביתר ביאור בס' הליקוטים להאר"י (פר' חיי שרה עה"פ ויען לבן ובתואל וכו'). ועי' בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא), ובזוהר הקדוש (פר' נח דף ס ע"א בתוספתא), ובבית המדרש לילינק (ח"א עמ' לח), ובשבלי הלקט (ענין תפלה סימן יח דף ט רע"ב), ובמגיד מישרים (ר"פ תולדות ד"ה שנת), ובס' אמרי שפר למהר"ש פרימו (דף טו ע"ב), ובמחזיק ברכה א"ח (סי' ריט אות ב)] שהטעם שלא נשא יצחק אשה מקודם לכן, כי נשמתו היתה מסטרא דנוקבא [כדאיתא בזוהר הקדוש (פר' וירא דק"ג ע"א). ועי' בהגהות הרב חיד"א ז"ל שם] עד העקידה שפרחה נשמתו ובאה לו נשמה דדוכרא, ולכן אמר קרא "הוליד", שאברהם גרם לו שיוכל ללדת ע"י העקידה. ע"ש. וכ"כ באור החיים והרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל בס' פרשת רא"ה עה"ת (דף כא ע"ב) ובס' לדוד להזכיר למהר"ד זאגורי ז"ל ובס' שבות יהודה למהר"י אלבאז ז"ל (ר"פ תולדות. וראה עוד בדבריו בחיי שרה כד נ ד"ה בבראשית, ובויצא כח יג ד"ה ה'). וע"ע להרמ"ז מהרי"ט ז"ל בס' אהל יעקב (בפסוק הבא ד"ה בן הב') ולהרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (משלי יא ה, בהנד"מ דף קמט ע"א). ועפי"ז י"ל שכוונת הרא"ש למלאך דומה הממונה על הנשמות לאחר פטירתן מן העולם, והוא לקח את נשמתו דמסטרא דנוקבא. ואף שאמרו בשבת (קנב ע"ב) דנשמותיהם של בינונים ורשעים נמסרים בידי דומה, ונשמותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. וא"כ לא נמסרה נשמת יצחק לדומה, דהרי לא מצוי דומה לגבי הצדיקים. מיהו מדברי התוס' (ברכות יח ע"ב ד"ה אלמא) שרצו לומר מתחילה שאף לאבוה דשמואל הודיעו דומה, מוכח דאף לצדיקים מודיע דומה. ועי' במאור ישראל (ברכות שם על התוס' שם). ולמהרי"ח סופר בהערותיו שבס' ויברך דוד עמ"ס ברכות, ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יחי יוסף (עמוד קי ד"ה ועתה). וע"ע במ"ש בס"ד בחי' לש"ע י"ד סי' שסב.

ויש להעיר ע"ד האחרונים הנ"ל שהן אמנם מדברי הזוה"ק (דקל"ז ע"ב) נראה שיצחק לא היה עקר אלא רבקה. אבל ביבמות (סד ע"א) מבואר שגם יצחק היה עקר. וכ"ה במדרש הגדול (להלן פסוק כא) ובילקוט שמעוני כאן (רמז קי). וכן דעת יונתן בן עוזיאל (להלן פסוק כא). ובתנא דבי אליהו רבה (פרק יח) יש ב' גירסאות בזה אם שניהם היו עקרים או רבקה בלבד. והובאו בתדב"א עם פי' זקוקין דנורא וביעורין דאשא. וגם הראשונים נחלקו בדבר, דהרלב"ג (בביאור דברי הסיפור שבראש הפרשה) והחזקוני (להלן פסוק כא) כתבו כד' הזוהר. וכ"כ בתוס' השלם עה"ת (שם אות יד) בשם הר"מ מקוצי. וכן משמע בפי' הטור הארוך שם. אולם בתוס' השלם עה"ת (שם אות יב) כ' בדברי הש"ס ששניהם עקורים היו. וכ"כ מהר"ם מרוטנבורג בטעמי מסורת המקרא (שם). והו"ד בתוס' השלם עה"ת (כה כ אות ח, כה כא אות ב), ושכן הוא בתוס' כת"י. ובבעל הטורים (להלן פסוק כא) הביא ב' הדעות. וכן במושב זקנים לבעלי התוס', והו"ד בתוס' השלם עה"ת (שם אות ב). ועי' בקו' עטרות אד"ר שבסו"ס בעל הטורים השלם (עמ' לג), ובס' תפארת יעקב עה"ת (פרשת חיי שרה עה"פ והיה הנערה). 
[נדפס ברובו בעלון פני חמה (פר' תולדות תשע"ב). נדפס כולו ב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (עמוד ד)].