תולדות (כח ט), וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה.

וכ' בס' עלינו לשבח (עמ' שסג) וז"ל: מעשה שהיה ביהודי שצעד באחת מסימטאותיה של מזרח ירושלים, ונתקל בתהלוכה של חתונה ערבית, וכיון שהיה זה בתקופה שבה אירעו פיגועים קשים, קילל (בלחש) את כל משתתפי התהלוכה בקללה נמרצת. היהודי בא אלי אח"כ ושאל האם עשה כראוי. והשבתי לו מתוך המדרש המובא על הפסוק שלנו "הטרידו הקב"ה בנשואי בת ישמעאל, כדי שלא ירדוף הוא אחר יעקב, ושלח אליפז, והתפייס בממון". מוכח מזה שלפעמים מגלגל השי"ת את טובתו של עם ישראל על ידי נישואיהם של בת ישמעאל לעשו, שמתוך טרדת הנשואין הם מרפים מהיהודים, ולכן אולי לא היתה זו הדרך הישרה לקלל את משתתפי החתונה הערבית. ע"ש.

ולענ"ד אפשר לדחות ראייתו, שכן הן אמת שהקב"ה מטרידם, והחתונה היא לטובתינו, אולם מהיכא תיתי שאין לקללם. והסכים עמדי אאמו"ר נר"ו. איברא דממה שאמרו בב"מ (פה ע"א) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, מוכח שאין לקלל גוי. ודוקא לקלל רשע הוא דשרי, ואף איכא חיובא, וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בשו"ת יוסף אומץ (סימן יא אות ג ד"ה ועל הרב מהר"ם). ע"ש. ועי' למהר"א הכהן בס' מדרש אליהו (ורשא תרל"ח דף פא ע"ג) ולמהרמ"ח טריוואקס ז"ל בס' קהלת משה ח"א (דף י ע"ב) במש"כ בענין לקלל רשע. גם עיין בקובץ קול התורה (גליון עג עמ' תלו) בענין אי שרי לדבר לשון הרע על גוי. ושו"ר למהרה"ד סתהון ז"ל בס' ארוכה ומרפא (ערך קללה) שכ' שגם לגוי ומין אין טוב לקללם, וחיליה מהאי דריב"ל בע"ז (ד ע"ב). וע"ע בס' בית יחזקאל - הל' דעות (דף סג ע"ב ודף סד ע"א ד"ה ומצאתי) ובקו' דעה חכמה לנפשך (עש"ק בא תשע"ג דף לה ע"א) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' ג ועמ' תכא והלאה ועמ' תסא). ובס' תומר דבורה (פרק ב פעולה ח) כ' שלא יוציא מפיו דבר מגונה ולא קללה ולא רוגז וכעס כלל וכו', ויהיה דומה לאותו הפה העליון שאינו נסתם כלל, שלא יחשה ולא ימנע טוב תמיד. 

[נדפס ברובו בעלון קול התורה שי"ל במיקסיקו (פר' חיי שרה תשע"א עמ' ב) ובעלון פני חמה (פר' תולדות תשע"ב)].