ויצא (כח יא), וישכב במקום ההוא. ופרש"י: לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.

         וכתב על דבריו הרמ"ז מהרי"ט ז"ל בס' אהל יעקב: פירוש, משום ד'וישכב במקום ההוא' יתירא, דכבר כתיב וילן שם, אלא ודאי לדיוקא אתא דכאן שכב וכו'. והא דלא פירש רש"י כדעת רבי נחמיה (בבראשית רבה פס"ח סימן יא) 'כאן שכב, אבל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב', כמ"ש (להלן לא מ-מא) 'זה לי עשרים שנה וגו' ותדד שנתי מעיני', אפשר דרש"י סובר דפשטא דקרא כת"ק אתי, דלרבי נחמיה דא היא תברתיה, דכיון דקרא בהדיא כתיב 'ותדד שנתי', יתורא ד'וישכב' דהכא למאי אתא. ולרבי נחמיה י"ל דהא דכתיב 'ותדד' הם סיפור דברים של לבן ליעקב, ועדיין לא ידענו אם אמת היה כדבריו, ולזה העיד עליו הכתוב כאן שכן היה. וק"ל. וע"ע בנחלת יעקב ובאור החיים ובמשכיל לדוד למהר"ד פארדו ז"ל.

         וק"ק וכי חשיד יעקב אבינו שאינו דובר אמת שצריך הכתוב לאמת דבריו, וקרא כתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב. והרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (וישלח לב כה ד"ה ויותר יעקב לבדו) אף רמז בזה הגימטריא של שם ישראל. ועי' במה שביאר בס' משך חכמה (חיי שרה כד יד) במידת האמת של יעקב אבינו.

         ולעד"נ לבאר דעת רבי נחמיה באופן אחר, כמו שכתב בס' באר בשדה דקרא ד'ותדד שנתי מעיני' על הרוב קאמר, דהא כתיב (להלן ל טז) 'ויבוא יעקב מן השדה בערב', וכן בכל לילה ולילה שהיה מקיים מצות עונה, פשיטא שהיה שוכב ומניח הצאן על שומר. ע"כ. ולדבריו י"ל עוד שהיה אפשר לומר שבדרך כלל היו לו שומרים שעזרו לו, שכן אין אדם יכול כ"ד שעות ביום כל יום ויום ללא הפסקה, וכוונתו באומרו 'ותדד שנתי מעיני' היתה שאם היה צורך לפקח, או שלא הגיע שומר הלילה וכדומה, היה הוא קם ממיטתו ומדיר שינה מעיניו למען שמירת הצאן כראוי, ולכן אמר קרא 'וישכב במקום ההוא', שלא שכב כלל במיטתו לישן שינת קבע, אלא היה מתנמנם כסוס בלבד כדי לשמור על צאן לבן.

         ועוי"ל שהיה אפשר לומר שאין הכוונה באומרו 'ותדד שנתי מעיני' שלא שכב במיטתו כלל, אלא שמרוב דאגתו ומסירותו לצאן לבן, אף בשוכבו על משכבו רעיוניו סליקו לדאוג ולחשוב אם שמר כראוי על הצאן, ואם אפשר לעשות יותר לשמור עליו כהוגן, ולכן שינתו היתה מקוטעת ולא נח כראוי, אף ששכב וישן. ולכן אתא קרא ד'וישכב במקום ההוא' לומר שלא שכב כלל.