ויצא (לא כז), למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי וגו'.

         לכאורה הדבר הוא פלא, איך מוכיח לבן את יעקב על גניבת דעת, בו בזמן שרימה את יעקב פעם אחר פעם. ונראה ליישב שרצונו האמיתי של לבן היה להיות ישר, אלא שיצרו הכריעו לצד הרע. ולכן התפלא על יעקב שלא נהג בישרות. ובזה מיושב גם שמו של לבן, שלכאורה הוא נגד מה שר"מ בדיק בשמא (כדאיתא ביומא פג ע"ב) דמוכח שהשם מורה על פנימיותו של האדם [וכמ"ש בשער הגלגולים (הקדמה כג) ובאור החיים (פינחס כו יד עה"פ המוכה וגו') ובס' בן יהוידע למהרי"ח ז"ל (יומא לח ע"א ד"ה שם בשמך)], שרצונו כל ימי חייו היה להיות לבן כשלג לפני בוראו (ועוי"ל שגם זה היה מרמאות לבן, שהיה לו שם שאינו מראה על תוכו האמיתי).

         ובזה יבואר ג"כ במה זכה לבן שכל עם ישראל הם צאצאיו. והוא כמ"ש אאמו"ר נר"ו שהטעם שעתיד הקב"ה להחזיר החזיר לישראל [כמ"ש בפי' רבינו בחיי (שמיני יא ז) ובשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תתכח) ובספרו מגן דוד (סימן ט) ובס' ברית יצחק בונאן (פר' בא דף יא ע"ב). ועי' בס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' לב)] הוא משום שתמיד מראה את פרסותיו השסועות כאומר טהור אני, ובזה מראה שרצונו להיות טהור. עכ"ד נר"ו. וה"ה גבי לבן. 

[נדפס ברובו בקובץ פני חמה (פר' ויצא תשע"ב)].