ויצא (ל א), הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי.

         אמר לי מהר"ר משה מלכא ז"ל (ראש ישיבת אהל משה בבני ברק) שאמר לו מהר"ר ישראל אביחצירא ז"ל (אב"ד ארפוד), שיעקב אבינו שאמרו עליו חז"ל [ביבמות עו ע"א וב"ר פצ"ח סימן ד ופצ"ט סימן ו ומדרש תנחומא פר' ויחי סימן ט] שלא ראה טיפת קרי מימיו, כמו כן לאחר נישואיו לא הזריע כי אם להרות נשותיו. ולכן אמרה לו רחל 'הבה לי בנים', דהיינו שיזריע ועל ידי כן תתעבר, וענה לה יעקב שאין הדבר בידו, אלא הקב"ה מכוין כשתהרינה שיזריע. עכת"ד. ועי' בס' כרם ד"ל (פר' ויצא עה"פ ויאמר יעקב אל לבן וגו') שהביא דברי המקובלים שיעקב אבינו בא לתקן עוון אדה"ר בענין ג"ע ושז"ל. ולפי"ז מובן גודל פרישותו לאידך גיסא כדי להשלים התיקון. ויתירה מזו כתב בשו"ת רב פעלים ח"ג (חאו"ח סימן י ד"ה ואשר שאלת) כי יעקב אבינו ע"ה בשעת התשמיש לא היה לו תאוה גשמית בזה כי אם תאוה רוחנית נפשיית, ולא הרגיש במעשה, ולא חישב וצייר בדעתו בעת דבקות גופא בגופא את אשתו, וכאילו אותה שעה אינו משמש עם אשה. ע"ש.

         וראיתי בס' שערי אהרן (ויחי מט ג) שכתב בשם הרב פענח רזא ז"ל והריב"א ז"ל והרב אור החיים ז"ל בזה"ל: וראשית אוני. פרש"י, היא טיפה ראשונה שלו, שלא ראה קרי מימיו וכו'. והקשה ר' ת"ם מאורליינש, דאמרינן [יבמות לד ע"א] אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. וי"ל שמיעכה בתוליה באצבעותיה וכו'. אמנם צ"ע, דאיך יתכן לפרש טיפה ראשונה ממש, שהרי כתוב בפרשת ויצא [כט לא] וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ורחל עקרה ותהר לאה וגו', מדכתיב ורחל עקרה קודם ותהר משמע דהריון דראובן היה [כצ"ל] אחר נישואי רחל, והם היו אחר נשואי לאה ז' ימים, שנאמר [שם כז] מלא שבוע זאת. ע"כ [ועי' בס' כרם ד"ל (פר' ויצא עה"פ וירא ה' כי שנואה לאה וגו') שכתב שהתעברה לאה לאחר מכן מזרעו של ישקב שהטיל בה בלילה ראשונה, שכן ש"ז אינה מסרחת עד ג' ימים. ע"ש. ודבריו צ"ע, שכן עבר לפחות שבוע ימים עד שהרתה וכנ"ל. ואולי לכן כתב על דבריו מהר"ע יוסף ז"ל (מח"ס יביע אומר ועוד) בהסכמתו לספרו שיש להשיב על תירוצו]. ולדברי מהר"י אביחצירא ז"ל הנ"ל מיושב, שכן בביאתו הראשונה אל לאה לא הזריע, כי אם לאחר מכן שהרתה הימנו [אלא שדברים אלו הם דלא כהזוהר הקדוש (בראשית דף רכב ע"ב) שכ' שבליל נישואיו ללאה נתעברה מראובן]. ושו"ר בהגהות יעב"ץ (יבמות עו ע"א) שג"כ כתב שלא הזריע יעקב בביאתו הראשונה אל לאה. וכן הוא בתוספות השלם עה"ת (ויצא ל כב סוף אות ב, ויחי מט ג אות י). וכ' עוד בתוספות השלם הנ"ל (ויחי מט יג אות יא) שברחל שהיתה יפת תואר לא מחזקינן כולי האי לומר שיעקב כבש מעיינו. ע"ש. ולדברי מהר"י אביחצירא ז"ל הנ"ל כן היה דרכו כל הימים שלא להזריע כי אם בשעת ההריון.

         וראיתי במושב זקנים לבעלי התוס' (ויצא כט כה) שכ' שיעקב כבש מעייניו ולא בא על לאה בלילה ראשונה. והו"ד בתוספות השלם עה"ת (שם אות ה). והקשה בס' למיסבר קראי (בהערותיו למושב זקנים שבסוה"ס) שקרא בהדיא קאמר שבא אליה. וי"ל דכוונת בעלי התוס' היא שלא הזריע. וכנ"ל.

עוד ראיתי בס' למיסבר קראי (מהדו"ב בהערות לפי' רס"ג שבסוה"ס ויצא ל כב) כתב עה"פ 'ויפתח את רחמה' הנאמר גבי רחל, שאין לפרש שהיה רחמה סתום ולא נכנס בה הזרע כלל, דאולי בכה"ג חשיב השחתת זרע. וצ"ע. עכ"ל. ולדברי מהר"י אביחצירא ז"ל הנ"ל י"ל שרחמה היה סתום ממש, ומ"מ לא היה השחתת זרע, שכן כבש מעיינו בבואו אליה.

ובעיקר דברי מהר"י אביחצירא ז"ל הנ"ל יש להעיר מדברי שער המצוות להאר"י ז"ל (ר"פ בראשית) שכ' שאף כי היו נשותיהם עקרות, מ"מ לא נמנעו אברהם יצחק ויעקב מן הזווג בלי ספק כדי לברוא נשמות חדשות. ע"ש. והו"ד בקצרה בכף החיים (ר"ס רמ). וע"ע בשער המצוות (פר' כי תצא) מש"כ בזה. ויש לעיין האם גם בלא להזריע אפשר לברוא את הנשמות החדשות.

ועתה ראיתי בפי' הרד"ק (וישלח לה כב) שכתב שלאחר לידת בניו פירש יעקב מן האשה. ע"ש. ולכאורה מדברי האר"י ז"ל הנ"ל נראה דלא ס"ל הכי. 

ושוב הראני הרב מרדכי נר"ו שמקור דברי מהר"י אביחצירא ז"ל הוא מדברי הרב ש"ך על התורה (עה"פ וירא ה' כי שנואה לאה וגו') וז"ל: יש לנו קבלה שיעקב אבינו היו בו שתים עשרה טיפין להולדת שנים עשר בנין, וכשהיה משמש עם רחל הקב"ה שמר טיפתו, ומזה ידע שהיא עקרה, לזה אמרה לו רחל הבה לי בנים, שחשבה שלא היה גומר ביאתו כדי שלא תתעבר וכו'. ע"ש. ואולי צ"ל י"ג טיפין, שכן גם דינה נולדה לו. 
[נדפס בקובץ פני חמה (פר' ויצא תשע"ב). לשמיעה: כאן].