תולדות (כה כ), ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו'.

והנה הרמ"ז מהרי"ט ז"ל בס' אהל יעקב (ד"ה בן הד') הביא קושיית הרא"ש למ"ד שרבקה נישאת בת י"ד שנה, דהנה איתא בכתובות (נז ע"א) דילפינן שלבתולה נותנים י"ב חודש ממה דכתיב (חיי שרה כד נה) תשב הנערה אתנו ימים או עשור, והיכי מצי יליף הכי, והרי אם בת י"ד היתה איתא התם דבבוגרת נותנים לה ל' יום. וכ' לציין לד' הרא"ם ז"ל, שאף הוא דן בזה.

        ובהערות שם הביא מדברי הרא"ש בס' הדר זקנים שכ' לתרץ שלכן באמת ענתה להם רבקה שלא תחכה י"ב חודש אלא תלך מיד. וכ"כ ליישב בתוס' השלם עה"ת (אות ג). וצ"ע, דאי הכי הוה לה למימר שתחכה ל' יום כפי שורת הדין, ולמה אמרה שתלך מיד. 

[נדפס בעלון פני חמה (פר' תולדות תשע"ב)].