שלמא בעלמא

שמיני (יא טז), ואת בת היענה. וכתב בס' אהלי שם - אוצר החומש (להלן פסוק מג) שהטעם שלא מוזכרת היענה כי אם בתה הוא כי היענה אוכלת דברים גסים ובשרה קשה ואינה ראויה לאכילה, ובתה כשהיא קטנה ראויה לאכילה, ולכן לא הוצרכה התורה לאסור את היענה כי אם את בתה. ומקורו ממש"כ רבינו החזקוני ובמושב זקנים כאן. ובס' כרם הצבי (ויקרא עמוד קכב אות ו) כתב שכ"כ גם בס' מנחת יהודא לר' יהודה בר אליעזר (פרשת שמיני). ועי' בס' מסורת העוף (עמוד קפז). וכ' בס' אהלי שם (שם) דחזינן שהמאכל משפיע על האוכלו עד כדי שהיענה בשרה קשה כברזל, וה"ה במאכלים אסורים שמטמטמים לב האדם. ולכן גם ברוחניות יש מקום להשפעה על מי שהוא רך וקטן. וכ"כ בס' כרם הצבי (דברים עמוד קצז) שכאן רמ'ז שאפשר לחנך את הבנים בקטנותם, שכן לאחר שיגדלו מתקשים ולא יקבלו חינוך .         והנה מצינו מנהג לתלות ביצת בת היענה בבית הכנסת. ולהנ"ל אפשר לבאר הטעם שבא לרמוז שעבודה שבלב היא תפילה (כדאיתא בתענית ב ע"א), ואם לא עובדים את ה' בכל הלב, הרי נהפך ללב אבן (כדקרי לה ביחזקאל לו כו).       ומנהג ז...