שלמא בעלמא

ראה (טו י), נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו. ושמעתי מאאמו"ר נר"ו שאם ירע לבבו בתתו, הרי שאותה צדקה לא תיטיב לעני ולא תשפר את מצבו, וכמו שאמרו ז"ל [זוה"ק שמות ג סע"א] על הכתוב (משלי כג ו) לא תלחם את לחם רע עין. עכ"ד נר"ו. וכ"כ בספרו אוצר הפרשה החדש כ"י. וכיו"ב איתא במדרש רבה (פרשת בהר פל"ג ס"ד), אמר העשיר לאותו העני לית את אזיל לעי ונגים חמי שקיין חמי כרעין חמי כרסוון חמי קפרן, א"ל הקדוש ברוך הוא לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה. וכן ביאר בזה בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (פרשת ראה סוף עמוד קיא) מאמר הכתוב (ראה טו ט) וראה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, שלא תכהו בעין הרע ואומר כמה גדולים שוקיים שלו ועיניים שלו וידיו ורגליו והוא חזק יותר ממני ובריא אולם, ולמה לא ילך מלאכתו ולהיות עובד אדמה בשכר, נמצא מלבד שלא יתן לו נותן בו עין רעה. ואפשר לבאר עוד בהקדם דברי רש"י על הפסוק נתן תתן לו, אפילו מאה פעמים. ולכן נסמך לזה שלא ירע לבבו, כי אם ירע לבבו בתתו לו, אין הברכה שרויה באותו ממון...

נשא (ו כו), ישא ה' פניו אליך . וכתב אאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם - אוצר החומש (לעיל פסוק כג): במדרש הוסיפו שברכת כהנים היא גם למלאכים, וצ״ע הלא בגמ׳ ברכות (כ:) אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, רבונו של עולם, כתוב בתורתך (דברים י) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ״ישא ה׳ פניו אליך״, אמר להם וכי לא אשא להם פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה (דברים ח) ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך״, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. ע״כ. והנה המלאכים לא אוכלים, ואם לא אוכלים לא מברכים ברכת המזון, ואם כן גם לא מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. ואין טעם לשאת פנים למלאכים, ולא מתאים להם לומר ישא ה׳ פניו אליך, כי דוקא לעם ישראל, שמדקדקים עד כזית ועד כביצה ראויים לברכם ישא ה׳ פניו אליך, אבל למלאכים יש לקיים ״אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד״, ואינם ראויים לברכה. ויש לומר, דאיתא בשבת (פח ע"ב) שכאשר עלה משה למרום, המלאכים טענו מה לילוד אשה בינינו, מדוע לתת תורה לבשר ודם, ״תנה הודך על השמים״, ואמר הקב״ה למשה החזר להם תשובה, אמר משה לפניו, רבונו של עולם מתירא אני, שמא ישרפו...

משלי (ט יא), ויוסיפו לך שנות חיים. ובקונטרס בית נאמן (גליון שנט עמוד א) כתב שבכתר ארם צובא הלמ"ד דגושה, וביאר הטעם כי אפשר לקרותה 'ללך' בגימטריא שמונים, שחיי האדם לאחר גיל שמונים הם בצער. ע"ש. ואפשר לבאר עוד בהקדם מאמר הכתוב (לך יב א) לך לך מארצך, ופרש"י להנאתך ולטובתך. שכן 'לך' יתירא היא, ולכן ביאר כן. ואילו בקרא דויוסיפו לך שנות חיים תיבת 'לך' אינה יתירה, ולכן יש דגש כדי לומר דהיינו להנאתך דוקא, ולא יותר מגיל שמונים.  

קדושים (יט טו), לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך . ופירש רש"י, בצדק תשפוט עמיתך, כמשמעו. ד"א הוי דן את חבירך לכף זכות. והוא מדברי הש"ס (שבועות ל ע"א) דילפי מהכא שיש לדון לכף זכות. והקשה בקונטרס באר הפרשה (אחרי מות - קדושים תשפ"ג עמוד כו אות כד) בשם מהר"ר יעקב מפשעווארסק, שלכאורה צ"ב מהו הלשון 'בצדק תשפוט עמיתך', טפי היה לו לומר לכף זכות תשפוט עמיתך, מהו 'בצדק'. ע"ש . וי"ל בהקדם מש"כ בקונטרס באר הפרשה (שם עמוד כז ד"ה יתירה) בשם הרב אוצר החיים (פרשת משפטים) בשם רבינו הבעש"ט לבאר דברי המשנה (אבות פ"ב מ"ה) אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, אל תדון את חברך לפרש מעשיו כי רעים המה, כי הסיבה שהינך רואה את הרע אינו אלא עד שתגיע למקומו, והינך לקוי באותו חסרון. ע"ש [והובא גם בבעל שם טוב על התורה (קדושים אות ב ואילך). ע"ש]. וכיו"ב איתא בש"ס (קדושין ע ע"ב) שאמר שמואל כל הפוסל במומו פוסל. וע"ע ב פורום לתורה ו בויקיפדיה . ולכן פסוק זה שתחילתו מדבר על...

מיכה (ו ד), כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם . וכ' מהר"ל מפראג בספר נצח ישראל (פרק נד) כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים. ע"ש . וכן הוא בגימטריא, 'משה אהרן מרים' כמנין 'יציאת מצרים '.

שמיני (י ב), ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'. וכתב מהר"ר יאשיה פארדו בדרשותיו שנדפסו בספר חכמי ריסיפי ואמשטרדם (כרך ג סימן ג דרוש י, עמוד קה ואילך), שנאמרו ביאורים שונים על מה נענשו בני אהרן, אם הוא כי הקריבו אש זרה לפני ה', או שהורו הלכה לפני משה רבן, או שנכנסו שתויי יין במקדש, או שלא נשאו נשים בגאותם, או בעוון העגל שעשה אהרן אביהם. ודחה ביאורים אלו, וכתב שיש בזה ד' ביאורים: שאותו היום היה יום חנוכת אביהם והקטירו ללא רשות, או שההקטרה היא ביחיד והקטירו שנים, או שנכנסו לפני ולפנים וכהן גדול ביום הכיפורים בלבד יש לו להיכנס שם, או שהביאו אש מחוץ למקדש במקום להביא ממזבח העולה. ושוב כתב שבשמות רבה נמצא ביאור אחר, שנענשו על שהציצו יותר מדי מתוך לב גס. עש"ב . ולכאורה הסכים עם הטעם האחרון אך לא מנה אותו כטעם נוסף. וטעמא בעי . וי" ל שהטעם האחרון הוא ביאור יסוד טעותם שהיא הגאוה, שע ל כן טעו בארבעת הדברים, כי לא שאלו את משה אם סברתם צודקת. וכן שהחשיבו את עצמם כאביהם להקטיר ביום חנוכתו, או שהחשיבו עצמם ככהן גדול ביום הכיפורים, או שמרוב גדולתם מותר לה...

 ויחי (נ כד-כה), ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם וכו' והעלתם את עצמתי מזה. וביאר אאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם על רעק"א על התורה (עמוד נא) בשם רעק"א ש'אנכי מת' היינו שזוכר יום המיתה, ועל ידי זה לא מקנא ולא יקום באחיו, ורקב עצמות קנאה (כמאמר הכתוב במשלי יד ל), ומכיון שאינו מקנא עצמותיו אינן מרקיבים (כדאיתא בשבת קנב ע"ב), ולכן ביקש שיעלו את עצמותיו. והקשה באהלי שם דשאני קנאה מנקמה, ועל הנוקם לא נאמר שעצמותיו אינן מרקיבים. ועוד הקשה שזכירת יום המיתה מביאה לידי הכנעה שמסייעת לאדם שלא ירצה ליקום, אולם אין הדבר עוזר למנוע קנאה. וי"ל שהטעם שהמקנא עצמותיו מרקיבים כי הוא חי בהתמרמרות תמידית המכלה גוף לנפש ועצמות. וה"ה הנוטר ונוקם שחי בהתמרמרות, וא"כ גם עצמותיו מרקיבים. ומה שאמרו ז"ל שעצמותיו מרקיבים ולא אמרו כן גם כל בשרו, ביארה אמי מורתי תחי' שנלמד מכל שכן, אם עצמותיו שהן קשות כארז נרקבות, כל שכן הבשר הרך. ובזה מבואר מה שהקשה בס' כל משאלותיך (פרשת ויחי) על מעשה שהיה שאשה שלא קינאה שהיה גופה קיים כמה שנים לאחר פטירתה...