ויצא (כח יג), "אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך".

לכאורה קשה, אמאי לא קאמר נמי גבי יצחק "אביך". ועי' בבעל הטורים ובמעם לועז ובדעת סופרים מש"כ בזה.

וי"ל עפמ"ש הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (ר"פ תולדות עה"פ ואלה תולדות יצחק וגו') שכ' וז"ל: ולע"ד נראה שבא הכתוב ליתן עצה טובה ללומדים, אם תרצה שיאמרו לך אשריך וטוב לך, הוא ע"י שתהיה עניו וכו', והילך ראיה מיצחק אבינו, הגם שהוא מדת הגבורה, ומידתו לא תניחהו להיות עניו, עכ"ז מצד שהוא בן אע"ה שהיתה מדתו חסד והיה עניו באמת כמ"ש ואנכי עפר ואפר כשהם מעורבים לא יועילו לכלום, לכן נתמתק ולכן נולדו יעקב ועשו האמורים בפרשה כמ"ש רש"י ז"ל, דהיינו מצד מדת הגבורה נולד עשו, ומצד מיתוק החסדים שלקח מאברהם אע"ה נולד יעקב אע"ה אשר ידו אוחזת בעקב ענוה יראת ה' וממנו יראו ויקחו מוסר. ועפי"ז יע"ן שיטת [כצ"ל] הכתוב, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, דהיינו יעקב ועשו וכמ"ש רש"י ז"ל, וכי תימא מהיכן בא יעקב שהוא נחתן ותם יושב אוהלים, דבשלמא עשו בא הואיל ואביו הגבורה אמו אחות הארמי, אבל יעקב מאיזה צד בא, לז"א אברהם הוליד את יצחק, והוא מתוק הגבורות ע"י החסדים שלו, ועי"כ בא יעקב איש תם. וק"ל. ע"כ.

        ועפ"ז יבואר שאברהם הוא אביו הרוחני של יעקב יותר מאשר יצחק, ולכן קרא לאברהם אביו משא"כ ליצחק. ורק בזכות מדת החסד של אברהם שאחז בה יעקב הוא שהקב"ה בחר בו ליתן לו את הארץ, משא"כ עשו שאחז במדת הגבורה של יצחק אביו, ולכן לא נטל חלק בארץ. ושו"ר שכתב בדומה לזה הרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ עמ' כד) בשם מהר"י פינטו ז"ל. ע"ש ובהערות (ועי' בס' שושני יעקב למהר"י פינטו). וכיו"ב כתב בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז בשם הזוהר הקדוש. ע"ש. וראה עוד בס' לך דוד למהר"ד הכהן סקלי.
       [נדפס בחלקו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' שפג). נדפס רובו בקו' קול התורה שי"ל במיקסיקו (פר' ויצא תשע"א) ובקובץ פני חמה (פר' ויצא תשע"ב) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ו)].