בתפילת העמידה - "ועל שארית עמך בית ישראל".

ומהרי"ח סופר נר"ו בקו' פרי טוב כתב לדון על ביאור תיבות אלו, ובהשמטות הביא מסידור כנסת הגדולה שביאר דהיינו המיוחדים שבעם ישראל. ע"ש.

         ולעד"נ דלא כדבריו ממה שאנו אומרים לפני הוצאת ס"ת בב' וה' "אל ארך אפים ומלא רחמים, אל תסתר פניך ממנו, חוסה ה' על שארית ישראל עמך, והצילנו מכל רע" וכו'. ומוכח דשארית עמך ישראל היינו כל הנשארים מעם ישראל, דאל"ה הול"ל אל תסתר פניך מהם וכו' והצילם מכל רע וכו'.

ואחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו העיר לי בזה וז"ל: לכאורה אם שארית עמך זה על כולם למה חוזרים ואומרים ועלינו. [ובעצם הענין אולי יש חילוק בין שארית עמך לשארית עמך בית].

ועוד ציונים על הנושא: הרב מנחת אהרן (כלל טז אות ל) הובא בדברי שלום עפג'ין (ח"ב עמ' רנ) וז"ל, ועל שארית וכו' הם בעלי תשובה שעושים עצמם כשיריים למחול על בזיונם על דרך לשארית נחלתו שפירשו רז"ל כן הכא נמי נימא הכא [אוצ"ל הכי. י.פ.] שהבעלי תשובה [כדי שיחשב להם. הסוגריים הזה בדברי שלום] תיקון עונותיהם שומעים חרפתם ואינם משיבים. עכ"ל. 

ועל סידור כנסת הגדולה, עי' גם בספרו ויצבור יוסף בר (ח"ד, חלק שורש החיים עמ' קנד).

ויש לציין לדברי מו"ז בספרו ושכנתי בתוכם (עמ' 97) וז"ל: שארית עמך בית ישראל, חז”ל אמרו, ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון (ברכות נז, א). כלומר, שגם אצלם ניכרת התורה והמצוות. והדבר בא להם מכח המצוות המעשיות שעושה האדם עד שמהותו הופכת להיות חלק מקדושת עם ישראל. עכ"ל.

עי' בספר הגיד לעמו (בחלק הגדה של פסח על הברכה בהלל יהללוך, על ועמך בית ישראל) שכתב ששארית עמך בית ישראל המון העם. ועי' בחכמה ומוסר לר' אברהם ענתיבי (מכון הכתב עמ' רמב) שמשמע המון העם.

ועי' בספר חזקת אבות חורי (עמ' 26) שכתב יראי חטא.

ובספר אצבע קטנה (סימן טו אות יג) כתב וז"ל, ועל שארית עמך בית ישראל וכו', לפי הנראה הם דברי מותר כי אחר שפירש בפרטות הצדיקים והחסידים ופליטת סופריהם בא לרמוז לבעלי ענוה כי הם גדולים מהחסידים כי שארית הוא ע"ד שארז"ל ותשאר האשה מב' ילדיה כי עשתה עצמה כשיריים דפי' כפסולת שנשאר. הרב ן' ארולייא ז"ל בספר בית תפלה, הביא דבריו הרב בגדי כהונה ז"ל דק"ו ע"ד. עכ"ל.

המהרי"ח סופר גם כתב אותו דבר בספרו יגדיל תורה וכן במילואים שם.

         ע"ע בספר יוסף חיים להרב יוסף חיים מזרחי. עכ"ד נר"ו.