משלי (א ח), שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

יש להקשות, מה צורך בכפל הדברים, ומה ההבדל בין מוסר אביך לתורת אמך. ועי' בפי' רש"י ובס' לחנך בשמחה (עמ' קמט) מש"כ בזה.

ושמעתי ממהר"ר משה מלכא ז"ל (ראש ישיבת אהל משה בבני ברק) שהאב נותן הזרע ואילו ברחם האם מתגדל ומשתפר הולד. ויש להשוות את נתינת הזרע ללימוד התורה, ואת גידול הולד לקיום המצוות [שכן איתא בקדושין (לט ע"ב) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וביאר בתוס' ר"י הזקן (שם), כלומר שמי שיודע התורה, עושה המצות וכו', אבל מי שלא ידע התורה, לא זה יראוי וכו'. ותו חובת האב ללמד את בנו תורה, ואילו דרכו של עולם הוא שהאם מחנכת את הבן למצוות]. ולכן אמר קרא, "שמע בני מוסר אביך", זהו לימוד התורה, אולם דע לך שלא יצאת ידי חובתך בזה, "ואל תטוש תורת אמך" עליך לדקדק בקיום כל המצוות שלמדת.

ועוד יש לבאר שההבדל בין מצוות האב למצוות הבן הוא במ"ע שהז"ג, שאנשים חייבים בהם ונשים פטורות. והנה דרך העולם שהמצוות הבאות מזמן לזמן מדקדקים בהם יותר מאשר במצוות התמידיות, ולכן מצינו שמחמירים כ"כ בהידור ד' מינים ובשמיעת קול השופר לכל הדעות ובנוי סוכה וכיו"ב [וטעם הדבר הוא כי ההרגל מקהה את חשיבות הענין, וכמ"ש אאמו"ר נר"ו בס' אורות החומש (ריש פר' אחרי). ע"ש. ועי' במש"כ בזה בס"ד בחי' ברכות (ה ע"א)]. וזה מאה"כ "שמע בני מוסר אביך" דהיינו המצוות המיוחדות לאב, שהם מ"ע שהז"ג, אולם "אל תטוש תורת אמך" דהיינו המצוות התמידיות, שעליך להתאמץ שאף הן תהיינה בעיניך בכל יום כחדשים. [נדפס ברובו בעלון פני חמה (וישלח תשע"ב)].