קהלת (יב ה), כי הולך האדם אל בית עולמו.

         ואיתא בשמות רבה (פנ"ב סימן ג): מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס, יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים וניתן לו אבן טובה מן השמים, נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו, מהיכן אלו וכו'. אמרה לו, איני טועמת כלום עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה, למה. אמרה לו, אתה רוצה שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא. והלך ר"ש והודיע מעשה לרבי. אמר לו, לך אמור לה, אם שולחנך חסר, אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה וכו'. אמרה לו, רבי, וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו וגו', עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו, כיון ששמע כן, הלך והחזיר וכו'. וכן הוא ברות רבה (פ"ג סימן ד). ועי' במדרש תנחומא מהדורת בובר (פר' פקודי סימן ז) ובתענית (כה ע"א).

         והנה מדברי רבינו הקדוש יש להוכיח דלא כהמגיד מישרים (בראשית מהדורה קמא אור ליום השבת יד טבת) דאמאי באה הנשמה לזה העולם עלמא דשקרא הלואי ואולי תחזור כמות שהיא. ותירץ דמעיקרא קודם בואה לזה העולם אינה נהנית כי אם מצד החסד ובבושה, ומאן דאכיל וכו', אבל בבואה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים אזי נהנית מצד הדין בלא בושה וכלימה. עכ"ל. והו"ד בס' דברים אחדים (דרוש כב דף קיח ע"א) ובס' יוסף חן (פר' מקץ). ע"ש. ולכאורה אי הכי מה תועיל מתנתו, והרי היא נהמא דכיסופא. ואף היא שלא הסכימה לרבינו הקדוש, לא מטעם זה אמרה לו.

והקשה עוד הר' יצחק בטיש נר"ו [רב בק"ק טוב במיקסיקו] על דברי המגיד מישרים, שהיה יכול הקב"ה לעקור אותו רגש בושה מהאדם, וא"כ לא היה צורך לבוא לעולם.

וזכורני שהאר"י ז"ל בשער הגלגולים יש לו דרך אחרת בזה, ודלא כהמגיד מישרים. ועי' בס' פחד יצחק על האוצרות חיים (ח"א עמ' תלג) שהאריך להשוות מש"כ בזה האר"י ז"ל בכ"ד לד' המגיד מישרים. וע"ע במאמר הויכוח לרמח"ל (סוף עמוד פו). ובס' יוסף חן הנ"ל (פר' ויחי ד"ה ונקדים ופר' נשא) כ' עוד ליישב קושיית המגיד מישרים "על פי מה שאמר הרשב"י בזוהר הקדוש שיש נשמות שהם באים מעולם האצילות ויש מעולם הבריאה וכן מיצירה ומעשיה, זה קודם בואם לעולם הזה, אבל על ידי מצות ומעשים טובים שעושים בזה העולם אם היא דרך משל באה מעולם העשייה על ידי המצות מתעלית למדריגת עולם היצירה וכן על זה הדרך". וע"ע בס' HALACHIK MAN (עמ' נב).

ובעיקר הענין לכאורה יש לשאול מדוע לא נתן לו הקב"ה מתנת חינם אלא דוקא החסיר משולחנו של מעלה. וי"ל שמכיון שהתפלל לפני "האלהים", היינו מידת הדין, נראה שתבע מצד הדין שעל הקב"ה לזונו [כמו שתבע מהר"ו הצרפתי ז"ל להקב"ה בשנת בצורת, והו"ד במלכי רבנן (ערך מו"ה וידאל הצרפתי הב') בשם דברי הימים כ"י המיוחס למהר"ש ן' דנאן ז"ל. ומשם העתיקו בס' אבותינו ספרו לנו על זמירות שבת ובהמ"ז (עמ' רלח). ע"ש], ואילו היה מבקש מצד מידת הרחמים, לא היה נחסר לו משולחנו כלום.

     והן אמת שראיתי בס' פחד יצחק (שם) שכ' שהמזונות מצד הדין, ולכן בברכת הזימון מזכירים אלהינו. עכ"ל. והוא מדברי הרב תוספות יום טוב ז"ל (ברכות פ"ז מ"ג). ואולי יש לחלק שאעפ"כ בתפילה אין לבקש אלא מצד הרחמים, שכן יחשב כעזות מצח לדרוש מהקב"ה את מזונותיו מצד הדין. וע"ע למהר"מ מאזוז נר"ו במאמרו בקובץ אור תורה (אד"ב תשע"א עמ' תרל) מש"כ בענין שמות הפרנסה. 
     [נדפס מקצתו בסו"ס קדש הלולים עה"ת (מהדורת תשע"א, עמ' ערה). נדפס רובו בעלון פני חמה (וישלח תשע"ב)].