פינחס (כה יא), בקנאו את קנאתי בתוכם וגו'.

י"ל סמיכות הפרשיות ע"פ מ"ש רש"י להלן (כו סד) עה"פ ובאלה לא היה איש וגו', וז"ל: אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל ד יד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה (להלן כז ד), לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן. ע"כ. שכן בנות צלפחד הראו את חיבתן לא"י ע"י מה שדרשו נחלה (ועי' בזה בכתב סופר עה"פ ובאלה לא היה איש).

והנה כתיב גבי בנות צלפחד "ויקרב משה את משפטן לפני ה'" (להלן כז ה), וביאר רש"י שם, שנתעלמה הלכה ממנו. ע"ש הטעם. וע"ע טעם אחר בבמדבר רבה (פכ"א סימן יג). ואפשר לומר דמרע"ה ידע את התשובה למשפטן, ומ"מ העדיף להקריב את משפטן לפני ה' כדי ללמד זכות על עם ישראל, להראות כמה מחבבין את הארץ. ונצרך לזה כשראה שמתעוררת קטגוריא בשמים על עם ישראל בהזכיר הכתוב "ובאלה לא היה איש וגו', כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר", דהיינו אלו שאמרו שאינם חפצים בא"י, ולכן הזכיר לפני ה' את בנות צלפחד שמראות חיבתן לארץ. ועי' בס' קדושת לוי (ס"פ בא עה"פ היום אתם יוצאים וגו') שכ' שהפה לא נברא רק לדבר דברי תורה וללמד זכות על ישראל. ועי' בתולדות המחבר שבסוה"ס (סעיף ב וסעיף נד והלאה) ובס' בר ליואי על תולדות ריב"ל (עמ' סג).

וכן מצינו שעשה פינחס שהמליץ על עם ישראל, כמ"ש בקדושת לוי (בריש פרשתינו ד"ה או הא') דכן איתא בגמ' (סנהדרין מד ע"א) שבא וחבטן בקרקע ואמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל. ע"ש. וזוהי גם כוונת מרע"ה באומרו (להלן כז טז) יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כמו שביאר בקדושת לוי (ד"ה יפקוד ה') דהכוונה "לכל בשר" היינו שה' מלמד זכות על עמו, שמחמת שהם בשר ודם, והאדם טרוד בפרנסתו כדי למלאות הצטרכויותיו, ומחמת זה לפעמים אינו עובד ה' בתמידות.

ולפי זה סמיכות הפרשיות היא בענין להמליץ טוב על עם ישראל, שכן עשה פינחס, וכן עשה משה כשראה שהוזכר מעשה המרגלים הלך והזכיר מעשה בנות צלפחד, וזוהי גם כוונת הכתוב "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר".

       וע"ע בס' אמת ואמונה למהרמ"מ מקוצק (סימן רעג וסימן תצח) ולהרב משנה שכיר ז"ל במאמרו הנדפס בקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' ג והלאה) מה שביארו בדרך אחר שייכות פרשת יפקוד ה' אלהי הרוחות לפר' פינחס.