שלח (יג כב), וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.

כתב בס' עבודת הצדקה (פר' שלח ד"ה איתא הא') בזה"ל: איתא בגמ' סוטה (לד ע"ב), וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, מאי נבנתה, אילימא נבנתה ממש, אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה בית לבנו גדול, אלא מאי נבנתה, שהיתה מבונה על אחת משבע בצוען. ע"כ. אבל במדרש (במד"ר פט"ז סימן ט) איתא שנבנתה ממש חברון קודם לצוען שבע שנים, דהכי איתא התם: וחברון שבע שנים נבנתה, להודיע שבחה של ארץ ישראל, שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מכל המשובח של מצרים, שבשעה שיצאו בני נח ונחלו את העולם, הם בנו תחלה עיירות, ולא במקום השבח אלא במקום הפסולת של ארץ ישראל, וצוען מצרים היא הטובה בארץ מצרים, וזו קדמה לה שבע שנים. ואם תאמר מי שבנה זו לא בנה זו, הוא הדור הוא המשפחה, ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ועמדו ובנו זו לפני זו, וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. ע"כ. הרי לך בהדיא דס"ל לבעל המדרש שהאי דכתיב וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, שנבנתה ממש קודם לצוען שבע שנים, וכי תימא אם כן מנא לן שהיתה מעולה חברון ומשובחת טפי מצוען, דבשלמא אם נפרש דהאי ונבנתה היא שמבונה על אחת משבע בצוען כדקאמר תלמודא שפיר, אבל אם נפרש נבנתה ממש שבע שנים קודם לה, מנא לן דמעולה יותר חברון טפי מצוען. אמנם כבר כתב הרב מתנות כהונה על זה וז"ל: וזו קדמה לה שבע שנים, ולפי שקדמה היתה מבונה יפה מצוען, כי כן המנהג, אדם אחד הבונה ב' בנינים בונה היפה תחילה ואח"כ הכיעור, שפסולת של ראשון נותן בשני [ומקורו מהספרי (ר"פ עקב)]. ע"כ. א"כ לפי דברי המדרש חברון קדמה לצוען בין בבנין שנבנית תחילה ובין בחשיבות שהיא יפה יותר מצוען, ולפי מה שמפרש המדרש דהא דכתיב וחברון שבע שנים נבנתה שנבנית שבע שנים קודם לצוען, נהי דמוכח דהיא חשובה יותר שכן דרך הבונים שבונים היפה קודם והפסולת של ראשון נותן בשני, אבל ליכא הוכחה שחברון מעולה על אחת משבעה מצוען, דבשלמא לפי דברי הגמרא דהרי נבנתה הכוונה לומר שמבונה על אחת משבע מצוען שפיר מוכח שמעולה על אחת משבע בצוען, אבל לדעת המדרש ליכא הוכחה דמעולה על אחת משבע בצוען. ע"כ.

ולפי"ז הקשה הרב עבודת הצדקה ז"ל על דברי המדרש, דלכאורה קשה קושיית הש"ס דאפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה בית לבנו גדול, וכי תימא דבניו של חם בנו כל אחד לעצמו ולא הוא בנה בשבילם, א"כ מאי ראיה איכא דחברון עדיפא מצוען, והרי הפסולת של כנען אינה שייכת למצרים כדי שיבנה הוא בה את צוען. וצ"ע. עכת"ד.

וראיתי בעץ יוסף על המדרש שם שכ' ליישב דהמדרש ס"ל דכנען היה הבכור, ושכ"כ רבינו בחיי [וראה בדברי רבינו החזקוני (ד"ה והכנעני אז בארץ) שכ' שדברי הש"ס 'אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה בית לבנו גדול' איירי בנח לגבי בניו שם וחם. ע"ש. ולפי זה אין ראיה מדברי הש"ס שמצרים הוא הבכור. ומה שהקשה בס' יפה תלמוד ח"ב (כתובות קיב ע"א) דמקרא דמייתי הש"ס 'ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען' מוכח דהש"ס מיירי בבני חם, תירץ ידידי מהר"ר עובדיה זאיד הלוי נר"ו דהאי קרא אייתיה הש"ס כדי לבאר שמצרים היה בנו של חם, ונח היה צריך לבנות תחילה את ערי בני חם שהוא הגדול].

ועוי"ל דמלשון המדרש מוכח שאחרי המבול הלכו בני נח להתיישב, ואולי הלכו בני חם ביחד, ובצאתם מהרי אררט הגיעו קודם לאזור חברון ואח"כ הדרימו עד מצרים, ומצרים לא אהב את חברון והשאירה לאחיו הקטן, והוא בעצמו פנה למצרים.

ועל דברי הספרי קשה לי, וכי יקחו עמם את הפסולת של חברון עד למצרים כדי לבנות, והלא מסתברא שאת חומרי הבנין לבנין צוען לקחו ממצרים עצמה ולא הרחיקו לקנותם מרחוק. ואיפכא מסתברא, שכל שאדם בונה יותר, לומד מטעויותו הראשונות והבנינים הולכים ויפים, וא"כ מסתבר שהבנינים האחרונים עדיפים. וצ"ע. והצעתי שאלה זו בפני מו"ר מהר"מ יוני נר"ו [ראש ישיבה גדולה כתר תורה דמיקסיקו] והסכים עמדי.

וכתבתי שאלה זו לאאמו"ר יחש"ל, וזה אשר השיב לי (ביום ג שבט תשס"ז): י"ל חברון נבנתה קודם, כאשר התכנית היתה לבנות את שניהם, ואז את מיטב הכוחות, והחומרים הקלים, לא האבנים, לקחו לחברון, כגון עצי ארזים וכו'. ומדובר באנשים מנוסים, שלא הוסיפו בנסיון ע"י עיר אחת נוספת, והרי כשמתחילים משקיעים כוחות יותר, ואח"כ מתרגלים ולא מתפעלים. עכ"ד נר"ו. 

[נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תט)].