חקת (יט ב), ויקחו אליך פרה אדומה וגו'.

כתב בס' קדושת לוי (ר"פ חקת) וז"ל: ובזה יבואר מה שצוה לעשות פרה לטהר מטומאת מת, כי הכלל הנשמה והחיות אשר באדם, אשר הנשמה והחיות נחצב מתחת כסא הכבוד רוצה תמיד לעבוד את הבורא ב"ה בלי הפסק רגע אחד, רק הגוף אשר באדם אינו מניח, ויש מלחמה תמיד בין הנשמה והחיות עם הגוף וכו', ואדם הזוכה מגבר הנשמה על הגוף לעשות ולקיים התורה והמצות, ולכך אדם המת שהנשמה עולה למעלה ונשאר הגוף לבדו, מטמא הגוף. ולכך קברי הצדיקים אינם מטמאים, כי הגופים מהצדיקים הם מזוככים עד שהגוף ג"כ רוצה בקיום התורה והמצות, ולכך גם הגופים שלהם אינם מטמאים. ע"כ.

ולכאורה קשה מדברי הש"ס (ב"מ קיד ע"א) על קרא (להלן פסוק יד) אדם כי ימות באוהל, שנכרים שאינם קרוים אדם אינם מטמאים באוהל. ולכאורה לדברי הרב קדושת לוי ז"ל טומאת הנכרים צריכה להיות חמורה משל ישראל, שכן כל ימיהם רק בתר גופייהו אזלי.

וי"ל ע"פ מה שהביאו בטור וב"י (יו"ד סו"ס שעב) דעות האומרים דאין הלכה כדברי הש"ס בשם רשב"י, אלא הלכה היא שנכרים מטמאים באוהל. ואולי גם הרב קדושת לוי ז"ל ס"ל הכי. ועי' להרב חיד"א ז"ל בס' בתי הנפש על הגדה של פסח (דף ד ע"ד) שכתב וז"ל: ארחות הדורשים שמראים פנים לכל צד, רק שיהיה סברה טובה או סברת פוסק אחד. ע"כ. וכ"כ עוד הוא ז"ל בכמה דוכתי. והביא דבריו מהרי"ח סופר נר"ו, מח"ס ברית יעקב ועוד, במאמרו שבקובץ מבקשי תורה (גליון טז סימן קפו ד"ה והנראה, דף שפא ע"ב). ע"ש. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קמו דף יא ע"ב). וכ"ש בנ"ד דחשש מר"ן בש"ע (שם ס"ב) לדעה זו לדינא. והרדב"ז בס' טעמי המצוות (מצוה תלו דס"ג ע"ב) ובתשו' (ח"ח הנד' מכ"י סימן קצח) כתב שרק מקצת הפוסקים ס"ל דגוי אינו מטמא באוהל. וע"ע בס' שנות דור ודור שי"ל בירושלם תשס"ד (עמוד תקכ), ובס' כנסת יעקב למהרי"ח סופר נר"ו (עמ' קב), ובשו"ת פאר הדור להרמב"ם הוצאת מכון ירושלם (ס"ס נז בהערה). וא"כ י"ל דתפס הרב קדושת לוי ז"ל לדרשתו את שיטת הסוברים שנכרים מטמאים באוהל.

א"נ י"ל ע"פ מה דאיתא בב"ק (לח ע"א) ובע"ז (ב ע"ב) שעמד והתירן להם ז' מצוות. ולמסקנת הש"ס שם היינו שהם כאינם מצווים ועושים. וא"כ גם היצה"ר נפחת להם, שכן אינם מצווים ממש, ולכן אין טומאה שולטת בהם כבישראל.

א"נ י"ל ע"פ מ"ש הרב כתב סופר (בריש פרשתינו) דלנכרים אין בחירה חפשית [ועי' בס' אמונה ומדע למהרמ"מ שניאורסון ז"ל (עמוד כב סוף אות ג [וכן הוא באגרות קודש שלו ח"ג סימן תלט] ועמוד לד ד"ה כן ועמ' קכט ד"ה ולא). אולם עי' באור החיים (מקץ מב כב, מד יז) שדעתו שגם לנכרים יש בחירה. וכן משמע בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (שמות עמ' קסו ד"ה ולפי) בשם מהר"ם אלשיך ז"ל. וכן דעת הרב בני יששכר ז"ל (מאמרי חודש סיון מאמר ב אות יב), וה"ד מהר"י נחמיאש ז"ל בס' יוסף חן (ס"פ בהר ד"ה ובזה אפשר לפרש)], וא"כ אין טומאה שולטת בהם כמו אצל יהודי שבבחירתו החופשית עובר על מצוות התורה.

ותו י"ל דמכיון שיש להם רק קצת מצוות, דלא כעם ישראל שיש לנו תרי"ג מצוות, א"כ גם היצה"ר שבהם קטן הוא, וא"כ טומאתם מעטה מטומאת ישראל.

ועי' להרב אור החיים (בריש פרשתינו) שביאר הטעם שנכרים אינם מטמאים, שאין הטומאה תאבה לידבק אלא בעם ישראל הקדושים, כמו שהזבובים הולכים יותר אחר הדבש מאחרי הזבל. ע"ש. וצ"ל דס"ל כהאומרים דקברי צדיקים מטמאים [עי' דעות הפוסקים להלן].

ועוד אפשר לבאר דברי הרב אור החיים ז"ל ע"פ מ"ש הרב קדושת לוי ז"ל (פר' נח עה"פ וירח ה' וגו') שריח הניחוח העולה לפני ה' הוא דוקא מבני האדם שיש להם יצה"ר וכובשים אותו ולא מהמלאכים. ע"ש. וי"ל דריח ניחוח זה הוא המקרב את זבובי הטומאה במות האדם, וצדיקים אלו שזיככו את גופם עד בלי היות להם נטיה להרע (וכמ"ש הרב קדושת לוי ז"ל, וה"ד לעיל), הינם כמלאכים, ואין ריח ניחוח יוצא מהם, ולכן אינם מטמאים במותם. ויש לבאר יותר, דהטומאה מקנא ומתגרה באדם המתגרה בה, שלוחם נגד יצה"ר, משא"כ עם הצדיקים שכבשו יצרם לגמרי ואינם נלחמים בו יותר, אין הטומאה הולכת אחריהם כלל, שכן אינם מתעסקים איתה כלל, ותו שכבר התיאשה מהם והתרחקה מהם לעולמים.

ועפ"ז יש לבאר מש"כ הרב קדושת לוי ז"ל (בסוף דרושים לחנוכה ד"ה המעשה) וז"ל: הכלל הוא, הצדיקים כשרוצים להעלות ניצוצות, צריכין לפעמים לעבור על ד"ת וכו', צריך לעשות איזה עובדא כעובדא שלהם, כדי שעל ידי זה יוכל לשבור את הקליפה. ע"ש. וכ"כ עוד (בר"פ בהעלותך). ע"ש. ולפי הנ"ל מבואר באר היטב, שהצדיקים התרחקו כ"כ מהקליפה, עד כדי שהקליפה התיאשה והתרחקה מהם לחלוטין, ואינם בהישג ידם יותר כדי לשברה. ולכן כדי להלחם בה ולהוציא יקר מזולל, צריכים לעבור על ד"ת, ועי"ז חוזר היצה"ר ונכנס בהם, ואז יכולים להלחם בו ולשברו ולהעלות הניצוצות.

ובעיקר הדין אם מותר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים, נחלקו בזה רבותינו. והמתירים הם: מדרש שוחר טוב (משלי פרשה ט), ילקוט שמעוני (משלי פרק ט רמז תתקמד), הרמב"ן בפירושיו (ריש פרשתינו) ובחידושיו (יבמות סא ע"א), ספר החינוך (ריש פר' אמור), פני דוד להרב חיד"א (פר' בשלח), שו"ת בית שערים (חיו"ד סימן תמח). והסוברים לאסור הם: התוס' (ב"מ קיד ע"ב), ספר האשכול (ח"ב סוף עמ' קעד), שו"ת מהרי"ל (סימן קנ סעיף ו), שו"ת בתי כהונה (ח"א סימן כג, הביאו הרב חיד"א בפתח עיניים ב"ב נח ע"ב והרב עיקרי הד"ט י"ד כלל לה אות לח והרב פתחי תשובה י"ד סימן שעב אות ג), שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קעז, הביאו הרב עיקרי הד"ט י"ד כלל לה אות יא. ועי' במפתחות לשו"ת הלק"ט), שו"ת משפטי צדק (סימן עו), זרע שמשון (פרשת חוקת אות ד), בית עובד (בדיני אסור טומאה לכהן אות לט הביא דברי הפוסקים לאסור), שערי צדק להרב חיי אדם (בהקדמתו), פאת השלחן (סימן ב סעיף טז), דברי יחזקאל למהר"י משינאווא (בסופו), קצור שלחן ערוך (סימן רב סעיף יד), שו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאי ח"ב חיו"ד סימן רלא), שו"ת זית רענן (ח"ב חיו"ד סימן כו), שו"ת נטע שורק (סימן קס), שו"ת ביכורי יעקב למהר"י זריהן (סימן כ), הרמ"ז ז"ל בס' תהלתו בפי (עמ' נט ובהנד"מ עמ' קיב. וע"ע בהנד"מ עמ' רטז והלאה), מהר"מ מיימון רבה של קרית אתא (הובא בתהלתו בפי שם), שו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן נח. וכן שמעתי מפיו ז"ל), מהר"ר יששכר פראנד נר"ו (מח"ס אהלי יששכר. כן שמעתי מפיו, והוכיח כן מסוכה כה ע"א שהיו טמאי מת שנתעסקו בארונו של יוסף, וכן מהא דב"ב נח ע"א דרבי בנאה, ואע"ג דבהגהות יעב"ץ לב"מ פה ע"ב כתב דטעמא הוי כדי שיוכלו להתפלל על קבריהם, הנה הרי"ף ורבינו גרשום והרשב"ם ביארו שהטעם הוא משום טומאה). וכן משמע מדברי הריטב"א (מגילה ג ע"ב). ובחי' הרשב"א (יבמות סא ע"א) הביא המחלוקת בזה. וע"ע בשו"ת פאר הדור להרמב"ם (סימן נז ובהנד"מ הערה יח) ובס' שדי חמד (מע' הט' כלל מג ומע' הכ' כלל צג) ובס' תל תלפיות – מונקאטש (עמ' מב ד"ה עוד) ובס' מנחה חריבה (דף קסה רע"ב) ובס' משנת אברהם על ספר חסידים (ח"א דף קפז ע"ב ד"ה ומי) ובס' מנחת אשר (פר' חוקת סימן מט) ובס' נטעי גבריאל על אבילות ח"ב (פרק צא סעיף ב) ובקובץ אורייתא (כרך יט עמ' שכג) ובשו"ת דברי יציב ח"ד (יו"ד סימן רלא-רלב). ובענין קבר רחל דעת מהר"י אלפייה בס' אהבת השם (עמוד קכח הגה פז) להקל. וכ"כ מהר"מ אליהו ז"ל בספר הלכה (ח"ב עמ' קיב אות כד) ובתשובתו שהובאה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן יח אות ב). ודעת הרב ציץ אליעזר (חלק טו סימן סח וחלק טז סימן יח אות ד) לאסור. וכ"כ מהרב"צ מוצפי נר"ו בתשובה (בשו"ת שבאתר דורש ציון סימן 7921, 58337 ו- 127623 ועוד), ושכן דעת אביו מהר"ס ז"ל. ובענין קבר הרשב"י, עי' בקו' תל תלפיות (תמוז תשע"ג עמ' רפו), ובקו' מרי"ח ניחוח (גליון קפח עמ' יט וגליון שפח דף כז ע"ב), ובתשובת מהרב"צ מוצפי נר"ו (שם סימן 7921). ובענין מערת המכפלה, אסר מהרב"צ מוצפי נר"ו (שם). ועתה ראיתי בקובץ אור ישראל (גליון מא עמוד ח והלאה) שהאריך להביא מדברי האחרונים בענין אם מותר לכהנים להשתטח בקברי צדיקים, וכן בענין הקברות הנ"ל בפרט.
    [נדפס ברובו בס' הזכרון אעלה בתמר (עמ' תיב)].