קרח (יח ו), ואני הנה לקחתי את אחיכם הלויים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתונים לה' לעבוד את עבודת אוהל מועד.

         וראיתי בקובץ המעין (ניסן תשע"א עמ' עג) שכ' וז"ל: על הפסוק "ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלויים" (במדבר ג יב) נאמר במדרש רבה (פ"ג סימן ד) "ואני – בשמחה, הנה – ברצון, דברי רבי ישמעאל". בספרי לבמדבר (פיסקה קיז) מובאים דברי רבי ישמעאל בקשר לפסוק "וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחוק עולם" (קרח יח ח): "ואני – ברצון, הנה – בשמחה". רצון ושמחה הם שני מושגים קרובים בהוראותיהם ומתחלפים זה בזה, ולכן למעשה מדובר באותה דרשה על שני פסוקים נפרדים. ברם יש לתמוה, למה לא הביא בעל הספרי את הכלל של רבי ישמעאל ש"ואני" הוא לשון שמחה, במקום על הפסוק הנ"ל (יח ח) – על הפסוק "ואני הנה לקחתי את אחיכם הלויים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתונים לה' לעבוד את עבודת אוהל מועד" שנמצא רק שני פסוקים קודם (שם ו)? [וכן הקשה מהר"ד פארדו ז"ל בס' משכיל לדוד. ע"ש]. ונראה שבעל הרוקח הרגיש בקושי זה, ולכן לפני שהביא (בפירושו על במדבר, עמ' עא) את הספרי לפסוק ח' – הוא פירש שהכוונה של לשון 'ואני' שבפסוק ו' היא 'ואני נמלכתי בפמליא שלי', לכך נאמר בפסוק זה 'ואני' ולא 'אני' (ולא משום ש'ואני' הוא לשון רצון ושמחה וכו'. יש לציין שכלל זה ש"ואני" הכוונה "ואני נמלכתי בפמליא שלי" מתייחס למעשים של פגיעה ועונש שה' עושה, אבל לא למעשים נעימים ו'חיוביים' שה' עושה, שלגביהם אינו נמלך בבית דינו וכו'. על יסוד האמור נראה להציע שבעל הספרי לא פירש לשון 'ואני' בקשר לבחירת הלויים במובן 'בשמחה' משום שבחירתם באה ע"י שלילת מעמדם של הבכורים, ולא ראוי לתת דבר בשמחה אם הדבר גורם צער לאחר, לכן יש לפרש לשון 'ואני' במובן 'אני ופמליא שלי'. ע"ש.

         ויש להקשות על זה ממה דאיתא בספרי בהמשך שאמרו לו תלמידיו לרבי ישמעאל 'רבינו, לפי מה שהוא אומר ואני הנני מביא את המבול מים (נח ו יז), שומע אני שיש שמחה לפני המקום. אמר להם, יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסין מן העולם'. ולדברי הה"כ נר"ו הול"ל שמכיון שיש צער לנטבעים במי המבול לכן ההסבר הוא 'ואני – ואני נמלכתי בבית דיני', וכמ"ש באמת רש"י בפר' נח, שהקב"ה הסכים עם אותם שזרזוהו, והם המלאכים וכמ"ש בשפתי חכמים (אות ש-ת). ועי' באור החיים שם. ומוכח מדברי הספרי דלא כדברי הה"כ נר"ו.

ואולי יש לחלק בין צער הבכורות לצער דור המבול, וכמ"ש ביריעות שלמה למהרש״ל כאן בשם ספר ישן פירוש על הספרי דשאני דור המבול, ובזה יישב מה דמצינו בכ"ד שאין הקב"ה שש במפלתן של רשעים. וע״ע במשכיל לדוד למהר״ד פארדו ז״ל ובגור אריה ובנחלת יעקב כאן. ובעמק הנצי״ב (עמ׳ פט-צ) כ׳ דדוקא ברשעים להכעיס כבדור המבול יש שמחה לפני המקום. וגם בזה יש לחלק בין דור המבול להבכורות. וכמו כן יש ליישב לפי מה שהביא אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו בס' פריו יתן ח"א (סימן מד אות ה) בשם המפרשים דשאני רשעים שנתמלאה סאתן. אלא שהעיר לי אחי ידידי הנ"ל שכל החילוקים שנאמרו מפני הדוחק ע"י האחרונים לבאר סתירת דברי חז"ל אם יש שמחה לפני המקום באבוד רשעים, אין להם על מה שיסמוכו בהגלות נגלות דברי חז"ל בכמה דוכתי דפליגי תנאי בזה, וכמ"ש בספרו הנ"ל. וע"ע בקובץ המעין (תשרי תשע"א עמ' מה הערה יז) ובקובץ המאור (גליון תמו עמ' יח והלאה).

ואפשר לומר שדברי הה"כ נר"ו יכונו לדעת רש"י, שכאן (בפסוק ח) הביא דברי רבי ישמעאל, ואילו בפר' נח כ' שהסכים הקב"ה עם המלאכים.