מסעי (לה ו), ואת הערים אשר תתנו ללוים, את שש ערי המקלט, אשר תתנו לנוס שמה הרוצח וגו'.

ולכאורה מדוע ערי הלויים הן מקום מקלט הרוצחים, והרי אין ניגוד גדול יותר מאשר בין רוצח למובחר משבטי ישראל הוא שבט לוי, ומה להם לזה אצל זה.

וראיתי בס' החינוך (מצוה תח) שכ' לבאר בזה בזה"ל: ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ע"כ.

         ויש לומר עוד בדומה לזה שמכיון שנאמר בשבט לוי (ברכה לג י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" [וכ' ביומני טאלנא (עמ' קא) בשם מהר"נ לובארט ז"ל שרוב התנאים והאמוראים היו משבט לוי. וע"ע בספר תולדות הכהנים הגדולים (עמ' ז) ובס' מטה לוי למהר"י לוי נר"ו (ריש עמוד ל)], לכן רוצח זה יש לו לשהות אצלם כדי שיושפע מהם לטובה וילמד תורה מהם, והמאור שבה יחזירו למוטב (כדאיתא במד"ר על איכה בפתיחה סימן ב), והתורה שילמד מהם תועיל לו לכפרה. ושו"ר שכ"כ אאמו"ר נר"ו בס' ברית ותורה (אופן א אות ד) ובספרו אורות החומש (פר' ראה עמ' רמ-רמא). ע"ש. וכ"כ לבאר הרי"ד פריז נר"ו, והוסיף שכמו כן בהיותם מורי העם בכוחם לגונן עליו במקרה הצורך.

ועוד אמר לי עפ"ז אאמו"ר נר"ו, שמכיון שרוצח הוא, הרי צריך להתרחק ממנו תכלית הריחוק [וכמ"ש הרמב"ם (רפ"ו מהל' דעות)], ורק שבט לוי שדרכם דרך האמת והישר בלי לערב שום רגשות [וכמ"ש בס' החינוך, וה"ד להלן], הם יכולים לשבת בשכנותם בלא שיושפעו.

ועוד כתב ליישב בס' החינוך (שם) וז"ל: ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו, ועל השבט הזה הנבחר נאמר (ברכה לג ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר ועל כיוון האמת, ולא יטה לבם אהבת אדם, ואפילו אהבת אב ואם ואחים ובנים שהטבע תחייב אהבתם ותכריחה, וכ"ש אהבת שאר בני אדם. ע"כ.

ובכלי יקר (לה ו) כתב טעם אחר, וז"ל: וערי המקלט יהיו מן ערי הלוים, לפי שהנס אל עיר מקלטו הרי הוא שמה גר, ויש לחוש פן יאמרו לו יושבי הארץ גר אתה בארץ, על כן צוה שיהיו ערי מקלט מן ערי הלוים, כי גם הלוים כגרים בארץ, ויאמרו לו מום שבך אל תאמר לחברך. ע"ש. והו"ד בס' שערי אהרן. ועי' במה שהבאתי בחי' פסחים (ג ע"ב בסופו) דברי האחרונים אי ערי הלויים היו שייכות להם ממש.

ועוד י"ל ע"פ מאי דאיתא במתני' מכות (יא ע"א) "לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו", וכמו כן שבט לוי אינם רוצים שימות נשיא שבטם, הלא הוא הכהן הגדול, ולכן יתייחסו בכבוד לרוצחים יותר מאשר שאר שבטי ישראל.

ועוי"ל עפמ"ש בס' מראש אמנה (בריש הפרשה) שכדי להבין את דיוק מדת הדין וטעם כל עונש יש להיות גדול בתורה. ע"ש. ולכן הרוצח בשגגה היה נשלח לגור עם הלויים גדולי התורה, שכן רק הם יוכלו להסביר לו כראוי את עומק הדין דמגלגלין חובה ע"י חייב, ומבלעדי הסבר זה סבלו יוכפל, שכן ירגיש שהסגירוהו על לא עול בכפו.

ועוי"ל שהרוצח בשגגה מה יעשה כל זמן שהותו בעיר המקלט, והרי לא יהיה קל לו למצוא תעסוקה שם, ויש בזה סכנה גדולה, שכן איתא במתני' כתובות (נט ע"ב) שהבטלה מביאה לידי זימה ושיעמום. וע"ע במש"כ בזה בס"ד בחי' ברכות (י ע"א). ולכן שלחוהו לעיר שכולה תורה, כדי שילמדוהו תורה, ולא יתבטל ויבוא לידי עבירה. 
      [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכא) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד יד)].