דברים (א א), אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.

         ופרש"י: לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים וכו'. ועי' בילקוט שמעוני.

         ולעד"נ שבפסוק מרומז שהם דברי תוכחה, והוא ע"פ המבואר במדרש תנחומא (פר' קרח סימן יב) בזה"ל: מלקות ארבעים מן התורה, דכתיב אלה הדברים אשר צוה ה', אלה ל"ו, דברים ב', הדברים ג', הרי ארבעים חסר אחת. ע"כ. ואמרו בברכות (ז ע"א) טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות. ע"ש. ומוכח שמלקות ותוכחה שניהן לאותה מטרה באו.

         והנה יש להעיר שבמדרש תנחומא שם ציין המו"ל שהפסוק 'אלה הדברים' הוא בשמות פרק ל"ה. ושם נאמר אלה הדברים לענין שבת, ולא לענין מלקות.

         ולכן נראה דט"ס הוא, וצ"ל מלאכות ארבעים מן התורה, והוא כהמבואר בש"ס (שבת ע עא וש"נ) דיליף מקרא (ויקהל לה א) דאלה הדברים של"ט מלאכות נאמרו בשבת. וכן הובא בבעל הטורים (ויקהל שם). וטעה המעתיק בזה, כי מיד לאחר מכן כתב המדרש ענין מלקות בזה"ל: ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה), כנגד ארבעים קללות שנתקללו נחש וחוה ואדם ואדמה, ופחתו חכמים אחד משום לא יוסיף. ע"כ.

         ויש להביא בזה מדברי ספר הליקוטים להאר"י ז"ל (פר' תצא פרק כה) וז"ל: ועוד דע, שקודם שחטא היה דבק ביהו"ה אח"ד, שעולה ט"ל, ועכשיו שחטא, נדבק בכוחות הטומאה, שהם רומזים לל"ט מלאכות, אשר חייבים העושים אחד מהם בשבת. ורז"ל הוציאום ממלת אל"ה הדברים שהם ל"ו, וג' האותיות שעולים ט"ל והם כולם בחיצונים, ונקראים אבות מלאכות. ע"כ. ונראה שדברים אלה הם המקור למש"כ בזה הרמח"ל ז"ל בס' אדיר במרום (ח"ב מאמר רישא וסיפא, ענין זוהמת הנחש והתחלקו באדם וחוה). ויש להעיר שבש"ס (שם) יליף את הג' הנוספים מדברים הדברים, ואילו האר"י ז"ל יליף לה מג' האותיות של תיבת 'אלה'. ולדבריו יש למצוא רמז לל"ט מלקות בדברי הכתוב (תצא כה ג) פן יוסיף להכותו על 'אלה' מכה רבה. ושו"ר שכ"כ באמת רבינו בחיי (תצא כה ג).