נצבים (כט כח), הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.

         והנה מהר"ר רפאל מור יוסף ז"ל (הו"ד בספר הזכרון אעלה בתמר עמ' קנב) הביא דברי המפרשים בטעם יציאת עם ישראל ממצרים לפני מלאת להם ארבע מאות שנה כגזירת הקב"ה בברית בין הבתרים, וכתבו בזה כמה טעמים: א. שהשכינה היתה עמנו והשלימה הזמן. ב. קושי השעבוד השלים הזמן, והיינו כמ"ד וא"ו לחלק בקרא ד'ועבדום וענו אותם'. ג. ריבוי הבנים. ד. שאילו היו שוהים שם היו נטמעים בקליפה ב"מ, שכן היו במ"ט שערי טומאה. ובזה ביאר את הפסוק 'הנסתרות' הטעם שלא נראה לעין כל הוא 'לה' אלהינו' שה' היה עמנו, 'והנגלות' והטעמים הגלויים הם: 'לנו' שהיה לנו קושי השעבוד, ועוד טעם 'ולבנינו' דהיינו ריבוי הבנים, גם משום הסכנה שהיו נטמעים שם 'עד עולם', והשתא דניצולו יכולים לקיים 'את כל דברי התורה הזאת'. ע"ש [גם מהר"ד הכהן ז"ל ביאר בספרו משכיל לדוד כת"י ע"פ הטעמים הנ"ל את דברי הכתוב (תהלים קכד ג) 'לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם'. והו"ד בספר הזכרון אעלה בתמר (סוף עמ' רלד). ע"ש].

         ואפשר להוסיף בסיומא דקרא 'לעשות את כל דברי התורה הזאת' דהיינו כמו שתירצו עוד המפרשים בזה [וה"ד הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד (ואתחנן סימן י) והרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (דרוש לשבת הגדול, בהנד"מ דף קעח רע"ב). ע"ש] שמכיון שישראל הסכימו לקבל התורה, ק'ם דינ'א דהקדש מפקיע מידי שעבוד (כדאיתא בב"ק ז ע"א), ולכן יצאו קודם הזמן.

גם אפשר לומר שתיבת 'ולבנינו' באה לרמז למש"כ הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד (פר' בא) שהטעם דקושי שעבוד מצרים עלה לתשלום שנים שחסרו מארבע מאות שנה, לא יתכן אלא במונח דישראל יש להם דין בנים, ועל כן אשר הרעו מצרים וימררו את חייהם בעבודה קשה עולה לחשבון גדול, ברם אי ישראל דין עבדים להם, קושי שעבודם אינו עולה לכלום, כי אם שני גלותם במספרם. וה"ד הרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (שמות ה כב). וכ"כ עוד הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד (שם). והעיר אחי כמוהר"ר יוסף נר"ו (מח"ס פריו יתן) שמכיון דטעמא דקושי השעבוד הוא משום שאמרינן בקרא דועבדום וענו אותם וא"ו לחלק, וא"כ אף אם דין עבדים להם, גזר הקב"ה שלם יענום יותר מדאי, ולכן אפשר לומר שדין עבדים להם, ומ"מ קושי השעבוד השלים המנין. וציין אחי נר"ו הנ"ל למש"כ מהר"י הכהן בס' שופריה דיוסף (פר' וארא דף לג ע"ג) שכ' שחשבו בנ"י בהיותם במצרים שיש להם דין עבדים עד שביציאתם גילו שדין בנים להם. ולענ"ד אפשר ליישב דברי הרב חיד"א ז"ל דהיא גופה דגזר הקב"ה שאין לענותם מוכח דדין בנים להם, שכן אם דין עבדים להם, בעליו עושה בו כרצונו.

וגם תיבות 'עד עולם' שייכי לזה, לפי מש"כ הרמ"ז ז"ל שם (בדרוש לפר' תרומה, בהנד"מ דף פד ע"ב) שאם נסבור שיש לנו דין עבדים, צדקו הרוצים לפרוק עול ה' מעליהם באומרם (בסנהדרין קה ע"א) 'עבד שמכרו רבו, כלום יש לזה על זה כלום', אבל אם סוברים שדין בנים להם תו לא מצו לפרוק עולו יתברך מעליהם עד עולם. ע"ש.

וכתב עוד הרמ"ז ז"ל שם שמצינו (בתענית ב ע"א) שהקב"ה בעצמו מחיה מתים, וקשה דהקב"ה כהן, ואיך נטמא ח"ו בפתיחת קבריהם להחיותם. וי"ל דישראל יש להם דין בנים, וכהן מטמא לבנו. ע"ש. וגם זה מרומז ב'עד עולם', דהיינו שיחיו עד עולם ע"י תחיית המתים משום דאיקרו בנים.

        וע"ע להרמ"ז ז"ל שם (שמות ב יב, וארא ו ט) מש"כ עוד בטעם היציאה קודם הזמן. גם עי' בזה בהגש"פ קבוץ חכמים למהר"ע סומך (עמ' יא והלאה) ובהגש"פ אורח חיים למהרי"ח ז"ל (ד"ה אמר רבי אלעזר בן עזריה) ובס' שער שמעון (פר' שמות אות ב, ופר' בשלח אות י, במערכות שבסוה"ס מע' הג' אות ה-ו, ומע' הי' אות ה ד"ה אי נמי יש והלאה, ומע' הי' אות ו ד"ה ועל והלאה, ומע' הי' אות ח, ומע' המ' אות א, ומע' הפ' אות א, ומע' הר' אות ד) ובס' חפץ חיים עה"ת (שמות ו א).