יהושע (ו י), ואת העם צוה יהושע לאמר, לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דבר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעותם.

וכ' הרלב"ג בטעם הדבר וז"ל: והנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד היום הז', כדי שלא ירגישו בני העיר וישליכו אבנים מעל החומה. ע"כ.

וצ"ע, שכן תקעו הכהנים בשופרות בכל יום משבעת הימים כדמוכח להלן (פסוקים יג – טו), וכמ"ש ג"כ במצודת דוד (פסוק ד), וא"כ ודאי הרגישו בהם בני העיר אף ללא הרעת כל העם.

והשיבני מהר"ר מצליח חי מאזוז נר"ו (ר"מ בישיבת כסא רחמים בב"ב) באתר ישיבת כסא רחמים וז"ל: יתכן שהחשש היה רק ביום השביעי שכל העם החזיק שופרות, וכאשר כולם תוקעים ישמע קול אדיר, ויכניסם ללחץ ולבהלה וישליכו אבנים, (וראה כעין זה בשמואל א. פרק ד כשהגיע ארון ה' למחנה הריעו כל העם והאויבים נתעוררו להלחם בחזקה, וע"ש במלבים שהזכיר את דברי יהושע כאן שציוה לא להריע במשך ההקפות ע"ש). יתכן גם כיון שהגויים שהיו ביריחו היו בקיאים מאוד בכוחות הטומאה וגם הכינו עצמם ע"י כוחות אלו כמבואר בחיד"א, והם ידעו שמפלתם תהיה ביום השביעי דווקא לכן החשש שישליכו אבנים הוא רק ביום השביעי היום בו תהיה המלחמה ממש.