האזינו (לב לט), ואין מידי מציל.

איתא בספרי (סו"ס שכט): אין אבות מצילים את הבנים, לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים, אחים את אחים מנין, ת״ל (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש, לא יצחק מציל את ישמעאל, ולא יעקב מציל את עשו. והובא בקצרה בסנהדרין (קד ע"א) בהוספה שברא מזכה אבא, אבא לא מזכה ברא.

וכתב בדרשות רבי יוסף פינטו – לקח טוב (וארא סוף עמ' קעז): והקשו, והרי אלישע אחר, אמר ר' מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו, שאכניס אותו בגיהנם גדי שיתכפר עונו, וכשמת רבי מאיר עלה עשן מקברו, אמר רבי יוחנן, וכי רבותא למקלי רביה בנורא, אלא מתי אמות ואכניס אותו בגן עדן, וכשמת רבי יוחנן פסק עשן מקבר אחר, ואמר הספדן אשריך רבי יוחנן שאפילו שומר הפתח לא עמד מפניך (חגיגה טו ע"ב). אלמא דאפילו חטא חמור חכם מציל חבירו ומכניסו לגן עדן. ותירצו וכו'. ע"ש.

וי"ל דברא מזכה אבא, ותלמיד נקרא בן כדאיתא בסנהדרין (יט ע"ב), ולכן תלמידיו יכלו להצילו לאחר. ועי' בס' לקח טוב הנ"ל (בסוף עמ' קעו) ולאאמו"ר נר"ו בס' על אור החיים הקדוש (ר"פ במדבר).