כי תבוא (כו א), והיה כי תבוא אל הארץ וגו'.

ואיתא בספרי, עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ. וכ' מהר"ד פארדו בספרי דבי רב בשם מהר"ס אוחנא ז"ל דלא גרסינן ליה, שהרי לא נתחייבו בביכורים עד שנכנסו לארץ. עש"ב. גם בס' פנים יפות הקשה כן. וה"ד תלמידו הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה. ע"ש.

וראיתי בס' מאוצרנו הישן שכ' ליישב בשם רבי יצחק אליהו לנדא, שכוונת הספרי למחיית עמלק, והיא המצוה האמורה בענין. ע"ש. וכבר קדמו בתירוץ זה בספרי דבי רב. ועפ"ז יבואר ג"כ סמיכות פרשת ביכורים לפרשת מחיית עמלק [ועי' למהר"י ווייס בס' שיח יצחק מש"כ לבאר הסמיכות לפי דרכו. גם עי' להחת"ס בתורת משה (ד"ה והיה הב'), שלפי דבריו ג"כ מבוארת הסמיכות. וע"ע במש"כ בביאור הסמיכות בס' שפע חיים חלק כב (פר' תבוא גליון מט סוף עמ' ח)].

ומהר"י אלבאז בס' שבות יהודה כ' לבאר דברי הספרי, ד"והיה" מרמז למצוות מילה, שבזכותה נכנסו לארץ. ע"ש. וע"פ דבריו יומתקו דברי הרב שיח יצחק הנ"ל. ע"ש.

והנה בספר החינוך (מצוה תקמה) האריך לבאר חשיבות ידיעת טעמי המצוות, שכן המצוות באו ללמדנו ארחות חיים, כגון משילוח הקן מדת הרחמנות וכיו"ב. ע"ש. והנה במצות ביכורים י"ל ד' טעמים: א- סבלנות והתאפקות (עי' למהר"ש פנחסי בס' אמרי שפר (פר' כי תצא) מש"כ בזה). ב- הכרת הטוב שהכל מאתו יתברך [וכמ"ש בדרכי מוסר (והו"ד בלקח טוב) בשם האלשיך. ע"ש קושייתו. ומתורצת ע"פ ג' הטעמים. וע"ע בס' אהל תורה (סבוני) ובס' חיים שיש בהם שהאריכו בזה]. ג- אמונה ובטחון כי הכל מאתו יתברך וכחי ועוצם ידי לא עשה לי את החיל [וכמ"ש בדרכי מוסר (ד"ה והיה). והו"ד בלקח טוב. ועי' בס' החינוך (מצוה תרו), ובס' תכלת מרדכי, ובס' שיח יצחק הנ"ל (ד"ה לא וד"ה ועתה) בשם הכלי יקר והמלבי"ם]. ד- לפנות ראשית מעשיו לשמים, ועי"ז יזכה להיות כל מעשיו בקדושה, ובזה"ז שאין מצות ביכורים יש להקדיש ראשית מחשבת ומעשי היום לשמים [וכמ"ש בס' חדות שמחה (בראשית סימן נה). ע"ש]. ודברים אלו אפשר לקיימם קודם כניסתם לארץ.

א"נ י"ל דהקבלה לקיים המצוה חשיבא כמעשה, וכמ"ש רש"י (בא יב כח) בשם המכילתא. ועי' בשבת (פח ע"ב) ובפרש"י (שם ד"ה בתחלה). [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכה)].