כי תצא (כה יח), אשר קרך בדרך ויזנב וגו'.

         כתב בספר סנסן ליאיר השלם (דף טו ע"א): 'אשר קרך בדרך ויזנב' ר"ת אקב"ו (אשר קדשנו במצוותיו וצונו), רמז לדעת הסוברים שקריאת פר' זכור מן התורה. ע"כ. ולכאורה קשה, שהרי גם גבי מצוות דרבנן אמרינן אקב"ו שכן ציונו לשמוע לדבריהם כדאיתא בשבת (כג ע"ב): אמר רב חייא בר אשי אמר רב, המדליק נר של חנוכה צריך לברך וכו', מאי מברך, מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה", והיכן צונו, רב אויא אמר, מ"לא תסור" (דברים יז, יא), רב נחמיה אמר (שם לב, ז) "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".

         והנה הקשה בס' חידושי המהרצ"א (על סוגיות דחנוכה, סוגיא ח ביאור הגמרא) אמאי הש"ס הקשה דוקא על ברכת נ"ח ולא על ברכות ההלל והמגילה, ותירץ דבברכות ההלל והמגילה שיש בהם מצות תלמוד תורה הרי יש כאן ציווי לקרותם מלבד ציווי חכמים, ושפיר שייך למימר בהו אקב"ו. ע"ש. וא"כ תגדל הקושיא ע"ד הרב סנסן ליאיר נר"ו, שכן גם בקריאת פר' זכור מקיים מצות תלמוד תורה.

ובס' פרי צדיק (חנוכה אות ב) אף הוא הקשה אמאי שאל הש"ס על ברכת נ"ח ולא על מצוות עירובין ומגילה, וכ' ליישב: מצות נר חנוכה נקרא במדרש (תנחומא פר' נשא סימן כט) ובפסיקתא (פרק ג) 'מצות זקנים', והטעם, דכל מצות דרבנן יש להם שורש בתורה, כמו עירובין, משמרת וסיג שלא יבאו לטלטל ברשות הרבים, ודבר זה אסמכוה אקרא (ויקרא יח ל) 'ושמרתם את משמרתי', 'עשו משמרת למשמרתי' כמו שאמרו (יבמות כ ע"א), ומצות מגילה למדו מקל וחומר (מגילה יד ע"א) 'ומה מעבדות לחירות כו' ממיתה לחיים לא כל שכן', והרי כתיב בתורה שהקב"ה קבע מועד בפסח לזכר נס יציאת מצרים מעבדות לחירות, וקל וחומר ניתן לדרוש, משא"כ מצות נר חנוכה שאין לו שורש בתורה, ורק 'מצות זקנים'. וזה הטעם ששאלו בגמרא 'והיכן צונו' כו'. ע"כ. ובקו' עלים לתרופה (גליון תתלה) כ' שכ"כ גם בשפת אמת עמ"ס סוכה. ע"ש. וגם לדבריו תגדל הקושיא ע"ד הרב סנסן ליאיר נר"ו, שכן אף להאומרים שקריאת פרשת זכור מדרבנן, מקורה ממצות זכירת מעשה עמלק נתפרשה בקרא בהדיא.

ולכן לעד"נ כדברי הרב סנסן ליאיר נר"ו ולא מטעמיה, שברכת אקב"ו מברכים על הריגת עמלק, וכמ"ש בשו"ת חתן סופר (סימן עט). וע"ע בס' חשוקי חמד (מגילה י ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' פה). א"נ הכוונה על הקריאה, אלא שברכת אשר בחר בנו פוטרתה. וכמ"ש בס' מקראי קודש (פורים סימן ב בהררי קודש) ובס' אשרי האיש (עמ' רפב). וע"ע בילקוט יוסף (שם ובעמ' ק-קב).