ואתחנן (ו ז), ושננתם לבניך.

כ' בס' טובך יביעו ח"ב (נצבים כט כח, עמ' שעז) וז"ל: על אביו של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין מסופר שבתקופת כהונתו כרבה של העיר בריסק, המתין לו פעם כל הקהל לאמירת כל נדרי בליל יום הכיפורים, והרב אינו מגיע. סימני השאלה היו בכפליים מאחר ואותו גאון היה ידוע בדייקנותו ומעולם לא הטריח את הקהל ולא גרם לטירדא דציבורא. הלך אחד הגבאים לביתו של הרב לראות מדוע ולמה הוא מתמהמה לבוא, ומשניכנס לשם, חשב הגבאי שהוא עומד להתעלף. הרב הנערץ ישב ולמד עם בנו הקטן פרק משניות. "מורנו ורבנו, כל הקהל ממתינים לו, והוא יושב ולומד עם בנו?" - קרא הגבאי. וגאון הגאונים, במקום להשיב פרץ בבכי. "עשיתי את חשבון נפשי לקראת יום הדין ומצאתי שאני זקוק עוד לזכויות רבות כדי לצאת זכאי בדין. חיפשתי מצוה גדולה שבכוחה להוסיף לחשבוני זכויות רבות בבת אחת, ולא מצאתי מצוה יותר גדולה מאשר שינון התורה לילדי הקטן". ע"כ.

        ולענ"ד הדברים צ"ע, שכן המטריח כ"כ הרבה אנשים ביום הדין זכות היא לו? וכי לא יצא שכרו בהפסדו? שכן יכל הוא ללמדו כל השנה, וכי רק עתה מצא את הזמן לכך, על חשבון אחרים? ועי' כיו"ב במשנ"ב (סימן רעא סוף אות א) ובס' לב אליהו (ח"א עמ' ר) [והועתקו דבריו בס' מאיר עיני ישראל (ח"ג עמ' תרמט)] ובס' ניחוחה של תורה (עמ' רכו. וע"ע שם בעמ' רלג-רלד). 
       [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכב)].