ראה (טו ד), אפס כי לא יהיה בך אביון.

וראיתי בקובץ אוצרות הסופר (גליון יג עמוד נט אות ז) שכ' בשם גאון אחד וז"ל: בחתם סופר עה"ת (דברים דנ"ט ע"ב ד"ה אמנם רש"י) כתב, וכשעושים רצונו ויתקיימו הברכות אפס כי לא יהיה בך אביון, בטלה מצות גמ"ח בפועל, כי לא יצטרך אדם לחבירו, וע"כ יתקיים גמ"ח וצדקה ע"י לימוד הפרשה ע"ד ונשלמה פרים שפתינו. עכ"ל. ויש להעיר ממש"כ בחת"ס (שם דס"א ע"ב ד"ה אפס הא'), ר"ל אם תזכה שלא יהיה בך אביון, אי אפשר לקיים מצות צדקה אשר גורמת ברכת עוה"ז כדכתיב בחנוני נא בזאת, ע"כ אמר והבטיח גם כי לא יהיה בך אביון מ"מ רק אם שמע תשמע, ר"ל תאזין ותקשיב ותכין עצמך לקיים המצוה אם היתה באה לידך, הרי זה נחשב כאילו עשית בכל דקדוקיה וכו'. עכלה"ק. ומבואר דעל ידי הרצון לקיים המצוה מצד האדם, אף שאינו יכול לקיים מצות הצדקה, נחשב כאילו קיים, ולא ע"י הלימוד. עכ"ל.

ולא ידענא איפוא ראה בדברי החת"ס השניים שע"י הלימוד לא נחשב לו כאילו קיים, ובפשטות י"ל דהא והא קיימי, שאפשר לקיים מצות צדקה הן ע"י לימוד הפרשה, והן ע"י הרצון לקיים.

ותו י"ל דטעם הלומד פרשת צדקה שנחשב כאילו נתן צדקה הוא מכיון שע"י לימודו הוא מתאוה לקיום המצוה, וא"כ תרווייהו חדא מילתא היא. וע"ע במה שכתבתי בס"ד בחי' לבבא קמא (טז ע"ב אות ג).

ובעיקר מש"כ הרב חתם סופר ז"ל שאם תאזין ותקשיב ותכין עצמך לקיים המצוה אם היתה באה לידך, הרי זה נחשב כאילו עשית בכל דקדוקיה, כ"כ עוד הרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ר"פ וישלח ד"ה עם לבן האחרון) לענין מצות כבוד אב ואם, שקיימה יעקב אבינו אף בבית לבן. וכ"כ מהרי"ח ז"ל בס' אדרת אליהו (ר"פ בחוקותי) וז"ל: ידוע שאם האדם יבא לחשב ולומר תמיד מתי תבא מצוה פלונית בידי ואקיימנה, אז אפי' אם לא זכה לקיים אותה המצוה בפועל, מ"מ מאחר שנתאוה לאותה מצוה ונשתוקק וקיוה שתבא לידו ויקיימנה, אז הקב"ה מצרפה למעשה ומעלה עליו כאילו קיימה בפועל, ובזה יוכל האדם לקיים תרי"ג מצות בשלימות, והגם שיש בהם מצות שאי אפשר לבא לידו לקיים אותם, הנה הוא משלים אותם בזה. ע"ש. וכ"כ בספר בן איש חי (ש"ב בהקדמת פר' עקב). וכ"כ בס' עבודת הצדקה (ריש דרוש לפר' עקב). ע"ש. וכיו"ב כתב מהר"י משאש ז"ל בספר נחלת אבות (ח"ג דרוש קנה). ע"ש. וע"ע בספר פרשת רא"ה להרמ"ז ז"ל (פרשת תולדות עה"פ ויהי יצחק בן מ' שנה וגו', דף כא ע"ב. ופרשת וישלח עה"פ ויצו אותם לאמר וגו', דף כו ע"ב). ומדברי שער הגלגולים (הקדמה יא ד"ה ועתה וסוף הקדמה טז) לא משמע כן. ע"ש. וע"ע בהל' תלמוד תורה להגר"ז (פ"א ס"ד) בשם חכמי האמת, ובהערות וציונים שם, ובס' ילקוט יוסף על פורים (דף מב סע"א).

      והנה כתב רבינו יונה ז"ל בשערי תשובה (ש"ג אות קנו) וז"ל: ואשר אין בו כח בהם ללמוד, ידעו הדר כבוד עסק התורה ויזכו בידיעתו. ע"כ. וביאר בפי' פתח השער שם, שאם אין לו כח ללמוד, אם ידע את הדר כבוד עסק התורה, יזכה בסופו של דבר ללמוד. ועוד ביאר שהכוונה היא שיתמוך בידי לומדי התורה. ע"ש. ודבריו דחוקים. ולהנ"ל יש לבאר שביודעו את הדר כבוד התורה, יגדל בליבו החשק ללומדה, ואז יזכה לשכרה אף אם אין ביכולתו ללמוד. ועוד י"ל, שהכוונה היא שמי שאין ביכולתו ללמוד הרי הוא מסתכן שמא יבזה את לומדי התורה כדרכם של עמי הארץ (ששונאים ת"ח כדאיתא בפסחים מט ע"ב ובב"מ לג ע"ב), ולכן אף אם אינו יכול ללמוד תורה, מ"מ יש לו לדעת את הדר כבוד עסק התורה, ולא יפסיד חלקו לעוה"ב כהאפיקורסים המבזים ת"ח. והוא עיקר בפשט דברי רבינו יונה ז"ל כמבואר למעיין בדבריו לעיל בסמוך. ע"ש. 
     [נדפס ברובו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכב). נדפס כולו ב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד יב). לשמיעה: כאן].